שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מיכאל הנדלזלץ
מיכאל הנדלזלץ

העבר וההווה היהודי והפולני משולבים בפיתול בלתי אפשרי של אימה, שנאה ומשיכה עזה. אל המערבולת הזאת נכנסו הבמאית לילך דקל-אבנרי והשחקנית לני שחף (שמשתפות פעולה כבר זמן לא מועט) וסחפו לתוך מעשה יצירה תיאטרון פולני, עם תמיכה גרמנית, ואני חושב שאמרתי הכל מבלי להזכיר מלה בת ארבע אותיות, המתחילה בש’ ונגמרת בה’. ולא במקרה בתוכניה נכתב שמדובר במורכבות של עבר משותף בשנות הכיבוש הגרמני בפולין במלחמת העולם השנייה.

בקווים מאוד כלליים מדובר בבית אחד במורנוב, רובע שנבנה על חורבות גטו ורשה. הבית שרד מלפני המלחמה, והיום גרה באחת מדירותיו סבתא, כנראה פולניה, שידה נקטעה בהפצצה במלחמה, והיא שולחת את שני נכדיה לחפור במרתף “אוצרות יהודיים”. אבל זה רק תירוץ ליצירת מרקם בימתי וטקסטואלי דחוס מאוד, העוסק בכל הסטראוטיפים היהודים-פולניים הדדיים, בלי שום גבולות של טעם רע ודברים שלא ייאמרו, והרבה מאקאברה על הגבול הלא קל של הדוחה, כולל עניני אכילת ילדים בתבשיל, וכבר לא ברור אם מדובר בילדים פולנים או יהודים. דומה שלילך דקל-אבנרי, ושותפתה הפולניה לכתיבה לא מנסות לברר ולבודד את הפרטים, אלא להיפך - הן דוחסות את הבליל ומערבלות אותו עוד יותר.

זה מתחיל לכאורה בהתחבטות של שחקנים פולנים (שלושה) ולני שחף אחת, בפולנית ועברית, על איך מספרים את הסיפור. אך במהרה אנחנו עוברים לתחום יצירה שנוח לדקל-אבנרי, הכולל מבנה בימתי מסובך, הקרנות על גבי הקרנות, שימוש במיקרופונים ואפקטים של סאונד, צילום וידאו חי, אביזרים פלסטיים מאוד.

מתוך "רוחות מורנוב"צילום: תומש דוביאל

אודה שדווקא בנושא של יחסי יהודים, פולנים וישראל, הקרובים ללבי ומוחי, אני נוטה לגלות התנגדות לניסיונות ויזואליים נועזים המנפצים מוסכמות. והיו רגעים גם בשעה דחוסה זו שחשבתי שהשפע והתעוזה הצורנית מכסים על בלבול מושגי, וזאת גם אם התרשמתי מאוד מהייחוד של השחקנים הפולנים (בייחוד הנערה שהלכה רחוק מבחינת לבוש ואיבזור, ונוכחות ביזארית בצורה מושכת-דוחה). אבל גם אני לא יכול להישאר אדיש כשלני שחף, המגלמת במרבית הזמן את הסבתא הפולניה הנזכרת, הופכת לקראת הסוף לרוחו של ילד (כנראה יהודי) בבייביגרו אפור (בו היה לה חם אימים), שהתאחד סוף סוף עם מכונית הצעצוע שלו (פולקסווגן אדומה) ופונה לקהל באולם ולזה המדומיין, פולני-ישראלי, הנמצא מעל מרתף הרוחות, במציאות של היום, ומבקש-מצווה-מציע-דורש מהם “תחיו!”

תיאטרון דרמטיצ’ני מוורשה ואנסמבל עיתים בשיתוף מכון גתה מציגים “רוחות מורנוב”, מופע רב-תחומי בביצוע שחקנים ישראלים ופולנים. כתיבה: סילביה חוטניק (פולין) בשילוב טקסטים של ק. צטניק. חלל, תאורה ואביזרים: איריס מועלם. בימוי: לילך דקל-אבנרי

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ