תיאטרון: "נשות טרויה": יווני, יפני, ישראלי וערבי

המחזה הוא חזיון של סבל שהוא תוצאה של מלחמה. ההצגה היא פרויקט רב לאומי. כל זה חשוב, אף התוצאה היא פחות מסך כל החלקים

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

שני דברים חשובים יש לזכור בעניינה של ההצגה האת: האחת היא היותה "פרויקט" תלת לאומי ותלת לשוני, עם היתרונות –הייחוד, החד פעמיות, ההרפתקה והשאפתנות –והחסרונות –אסתטיקה שרירותית בחלקים, סרבול רב-לשוני, והתחושה האולימפית המרחפת לפיה לא ההישג העיקר,אלא ההשתתפות.

הדבר השני הוא המחזה: "נשות טרויה" של אוריפידס הוא אולי לא הדבר המושלם מבחינת המבנה והעלילה, אבל בוודאי המחזה הראשון בהיסטוריה שהגיע לידינו שבמרכזו בנושא אחד ויחיד: סבלן הקשה מנשוא של נשים בעקבות מלחמה, שבה –גם אם ברקע יש אלים וכוחות גדולים, וגם אם מחוללים אותה גברים לצרכיהם יש מי שמשלם את המחיר, בצד של המנוצחים בוודאי, וגם בצד של המנצחים: הנשים. המחזה מספר על טרויה, אבל לא קשה למצוא את מקבילת הסבל של המלחמות בימינו. גם אם לנו נדמה שאנחנו הצד המנצח. בסוף כולם מפסידים.

הבמאי היפני יוקיו נינאגאווה הוא בוודאי אמן גדול בכל הקשור לתמונת במה, תאורה, צליל וצבע. האסתטיקה של הטרגדיה היוונית, ועוד יותר של התיאטרון היפאני זרה לנו. ונוסף לזה בטרגדיה יוונית יש מקהלה, וה"פרויקט" חייב שהיא תורכב מחמש שחקנית יווניות, חמש יפניות וחמש ישראליות. בתוצאה היא שקטעי המקהלה חוזרים שלוש פעמים, למרות שכתוביות התרגום היו מאפשרות להסתפק בפעם אחת. ולא כל שחקניות המקהלה הן באותה רמה, בלשון המעטה. גם אם אני יכול לדווח על התרשמות ביפנית וערבית, אני יכול לראות ולשמוע בעברית (מה שנינאגאאוה לא יכול). ומה לעשות, תיאטרון הוא לא באמת שפה בינלאומית.

נקודת האור של ההצגה: אולה שור סלקטר (קסנדרה) וקאיוקו שיראישי (הקבה)צילום: אבירם שהינו

מגילת הסבל הזאת נפרשת לעיני הצופה גם בדמותם של שחקנים סולנים. וכאן קאיוקו שראישי היפנית בתפקיד הקבה נושאת בעיקר המעמסה, ובהתחשב בעובדה שאינני בקי במוסכמה התיאטרונית היפאנית היא מרשימה מאוד. אולה שור סלקטר היא קסנדרה  והופעתה היא אחד משיאי הערב. ראודה נושאת בגאון ובכבוד בעול תפקידה של אנדרומכה –באחת התמונות הקשות ביותר לקהל בכל תולדות הדרמה. אני לא יכול לטעון שלא נהניתי מן העימות בין מנלאוס הישראלי (מוטי כץ) והלנה (היפנית יוקו וואו), אבל בתחושתי הם (כמו בגדי הגברים בהצגה) שיחקו בשתי אופרות אחרות.

זוהי הפקה שראויה לבחינה מדוקדקת, ויש בה רגעים מרשימים, והמחזה ועצם המפעל ראויים להרבה הערכה, אבל התוצאה, למרבה הצער, היא פחות מסך כל מרכיביה.

תיאטרון הקאמרי של תל אביב וטוקיו מטרופוליןתיאטר מעלים "נשות טרויה" מאת אוריפידס. הפקה תלת לשונית. בימוי: יוקיו נינאגווה. תפאורה: צוקאסה נאקאגושי. תאורה: סונויו נייקאגושי. מוסיקה:אומיטרו אבה. תלבושות: איאקו מאדה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ