לאות פילהרמונית ורגע אחד קסום

נעם בן זאב
נעם בן זאב

קצת מוזר לשמוע את הפילהרמונית מנגנת מוצרט והיידן, במיוחד את הרפרטואר הקלאסי במובהק של שני מלחינים אלה, כמו היצירה שסגרה את הקונצרט, הסרנדה ברה מז'ור "קרן הדואר" של מוצרט. אלגנטיות ואצילות של המאה ה-18, ברק והומור, קורט אירוניה עתיקת יומין, הדים של מוזיקת מחול מהתקופה ומזו שקדמה לה - אלה אינם החומרים של תזמורת רומנטית שעולמה הוא המאה ה-19 כמו הפילהרמונית - ובעליל אינם החומרים של המנצח גוסטבו דודאמל. דודאמל הוא איש הצלילים העשירים, מלאי ההבעה. אצלו - ואצל נגני הפילהרמונית - מוצרט מנוגן בלגאטו, עם הרבה ויבראטו, לאט, במשפטים ארוכים שעולים ומיתמרים בקרשנדו, עם כל הקשת, באבוב ופגוט מלאי רגש. ולא - זה אינו עולמה של הסרנדה; ולכן במקום לשבת ולהקשיב כשחיוך אינסופי על הפנים, הרגליים מרקדות בריתמיות, אפוף אושר בגלל הפתעות מענגות בלתי פוסקות, עם נשימה עצורה בגלל המהירות וברק - ההאזנה לסרנדת קרן הדואר הייתה מעייפת ומשעממת.

ובכלל, דודאמל לא היה במיטבו כאן. איפה החן, התלתלים המתנופפים לכל עבר, השרביט שנמצא בכל מקום ומטיס את המוזיקה כרגיל? דבר מזה לא היה אתמול, אולי עדיין כהדים של הצינון שתקף את המנצח לפני כמה ימים לפי השמועות. התחלת הקונצרט כבר בישרה זאת: היצירה שנבחרה לפתוח את הערב היא אלוהית, "מוזיקת אבל לבונים החופשיים" של מוצרט; מוזיקה שדווקא מתאימה לפילהרמונית בגלל ההבעה שלה; אבל היצירה קצרה מאוד, חמש דקות - והיא חלפה עברה עוד לפני שהרושם שלה שקע.

הלאות המסויימת של המנצח דווקא עזרה בחלק המרכזי, בקונצ'רטו לצ'לו בדו מז'ור של היידן עם הצ'לן הראשי של התזמורת, עמנואלה סילווסטרי, כסולן. התזמורת הסתפקה בליווי מהוסה, וזה התאים בעיקר בחלק השני אותו ניגן סילבסטרי נפלא, ברגישות של אמן אמיתי, מבטא את כל העצב במוזיקה ומעניק לפחות כמה דקות מרגשות ובלתי נשכחות למאזינים.

התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: גוסטבו דודאמל. סולן: עמנואלה סילווסטרי, צ’לו. מיצירות מוצרט והידן. אולם סמולרש

תגיות:

תגובות