"פרח השכונות": עניין עדתי לא מידתי

יופי של פזמונים, כוונות טובות, נושא חשוב וכואב, ובכל זאת הצגה פרימיטיווית, ולא בגלל העניין העדתי, חרמנא לצלן

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

קובי אוז הוא מלחין וזמר וכותב מודע לעצמו, שגדל בשדרות וכתב הרבה פזמונים, וגם ספרים שיוצרים מהוויתו עשיה ישראלית. המחזה שכתב סביב פזמוניו נוגע בעובדה שבארץ הזאת האשכנזים קפחו את הספרדים, ובמרכזו גם פרשה של עולה ממרוקו תמים וענו שנהרג בהתקפת קסאמים על הדרום. ההצגה מועלית בתיאטרון באר שבע, ואני מבקר תיאטרון אשכנזי.

ואחרי שאמרתי את כל זה אוסיף שיש בהצגה כוונה טובה, כי היא סיפור על צעיר בן עדות המזרח מהדרום, שבעזרת חבריו קצת משתכנז ויוצא לעיר הגדולה ומנסה למנף את מה שהטבע העניק לו כמעט בדרך נס. אבל אל דאגה, בסוף הוא מתנער מהאשליות וחוזר. למוטב.

אלא שיוצרי ההצגה, וביניהם גם אוז, אבל נדמה לי שעיקר האחריות על כך מוטלת על הבמאי ניר ארז, יצרו הצגה לא מודעת לעצמה, מוגזמת, גסת רוח, צרחנית (בעיקר לירז צ’רכי בחלק השני). אז נכון שלמאיר סויסה יש הרבה חן, אבל מלבדו הבמה מאוכלסת בעיקר בקריקטורות אנושיות. זו הצגה פרימיטיוית בעשיה שלה - לא בנושאיה ולא בשיריה, והיא מציגה את הדמויות שלה באור נלעג. גם אם יש בה הברקות מילוליות ורב תרבותיות, הרי היא, אם לצטט מתוכה, עניין מאוד לא מידתי, חרמנא לצלן.

תיאטרון באר שבע מעלה את “פרח השכונות” מחזה מאת קובי אוז על פי פזמוניו. בימוי: ניר ארז. כוראוגרפיה: עוז מורג. תפאורה: זאב לוי. תלבושות: יהודית אהרן. תאורה: קרן גרנק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ