רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סולומון גריפ: ביידיש חנוך לוין גם יותר מצחיק

סוף סוף ה"יידישפיל" אינו מתהדר ב"הצלת תרבות היידיש" אלא סתם מעלה הצגה טובה שעושה שירות טוב למחזה טוב

2תגובות

בשנות השמונים אחד מקטעי השיא במסיבות אנשי תיאטרון היה כשמישהו היה משמיע מונולוג של חנוך לוין ביידיש. זה נשמע הכי נכון ונורא מצחיק. מאז זכו מחזות לוין להישמע בהפקות מקצועיות בפולנית - וגם שם צלצלו נכון - ועתה זוכה אחד ממחזותיו הראשונים להפקה מקצועית ביידיש, עם העלאת “סולומון גריפ” על ידי היידישפיל.
מאמרו של יצחק לאור בתכניה עומד הן על חשיבות הפקה זו ביידיש, משום הייסוד היידי בתחביר הלשוני והנפשי של דמויות לוין, והן על נושאי היסוד של יצירת לוין כפי שהם נמצאים במחזה זה: יחסי גבר (קטן וחולני ועלוב) עם אשה (עם ישבן גדול) שנעים מנישואין ליחסי ילד-אם,(סולומון ופרציפלוכא) וכן ההיצמדות לתוויות פורמליות והמאבק בהן (הדוקטור ברמלי והזמר גלכטע) והחבר הדחוי (יהושע). והמוות, כמובן, שבלעדיו אי אפשר
מה שחשוב לא פחות, בעיני, היא העובדה שבהצגה זו ה”יידישפיל” לא מגלם עוד את “מציל תרבות היידיש המדוכאת” אלא מנסה דרך אמנותית אמיתית, שפירושה - פשוט - התמודדות עם מחזה מעניין בצורה מעניינת.
אפשר אולי לטעון שהבימוי של יורם פאלק מעט איטי (גם בשל חילופי התפאורה). אבל אין ספק שדמויות המחזה זכו כאן למימוש בימתי משכנע, שהסתייע לא מעט בתלבושות שעיצבה מירב נתנאל-דנון.
ישראל טרייסטמן הוא האח יהושע, מגוחך ונוגע ללב; יובל רפפורט הוא הזמר, האאוטסיידר שנגרר לתוך העלילה וכביכול נחלץ ממנה בלי פגע, ואנאבלה היא פרציפלוכא, דמות מהעידן בו האשה הלוינית היא עדיין קרבן, ועוד לא המקרבן.
אנדרה קשקר מעולה בתפקיד דוקטור ברמלי, נפוח מחשיבות עצמית, קל תנועה להפליא (כוראוגרפיה של צחי פטיש) ובכל זאת לא מנותק ממשהו אנושי דווקא במימד הקריקטורי. ואילו יעקב בודו הוא - כפי שזה קורה בכל פעם כששחקן בשל נתקל בטקסט של לוין - התגלמות הגיבור הלוויני, דווקא משום שהוא ניגש לתפקיד באופן לגמרי “סטרייט”. ופתאום אפילו התנהגות קיצונית כביכול - התחלות או התיילדות - חושפים טרגדיה אנושית קטנה. התוצאה היא שבמהלך ההצגה צוחקים הרבה, אבל בסופו של דבר הצופה נשאר עם כאבו של סולומון, ועלבונו של אחיו.
את המוסיקה כתב (וליווה בפסנתר) מישה בלכרוביץ’, שלזכותו הרבה מאוד שעות לוין על הבמה. ואכן זו הצגה ביידיש - עם תרגום סימולטני לעברית באזניות וכתוביות - וזה לא רק יותר מצחיק. זה איכשהו גם יותר נכון.
היידישפיל מעלה “סולומון גריפ” מאת חנוך לוין. תרגום: אבישי פיש. בימוי: יורם פאלק. תפאורה: אלכסנדר ליסיאנסקי. תלבושות: מירב נתנאל-דנון.

ז'ראר אלון


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#