שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

רומן משפחתי: משפחה, גנטיקה, גורל

בהתחלה היה המחזה "סיפור משפחתי" שהתפתח לרומן; עתה הוא חוזר בשלישית כמחזה שמי שבחרה לספרו גם מביימת אותו. מה מצב הצבירה הנכון של העלילה הזאת?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל הנדלזלץ

שלושה דברים אדם אינו יכול לבחור לעצמו: משפחה, גנטיקה וגורל. דומה שזו מסקנה אחת העולה מן הסיפור המשפחתי שעדנה מזי”א בוחרת לחזור אליו שוב ושוב: מסעה של רות שטיין, האשה היפה והחיה, עם בעלה הגנטיקאי, אחיה הצ’לן המעורער בנפשו ובתה הקטנה, מגרמניה של שנות השלושים לפלסטינה ואחר כך ישראל. רות שטיין אומרת במחזה שוב ושוב ש”גורל הוא בסך הכל עניין של גנטיקה גרועה”; לעומת זאת “משפחה” זה עניין מורכב ורב דורות, קשרים והסתעפויות. והפעם - השלישית בו מזי”א מספרת את הסיפור הזה, כמחזאית ובמאית, אחרי מחזה שלא ביימה ורומן שכתבה בעקבותיו - נדמה שמה שמעסיק אותה הוא מסקנה קצת אחרת: לפיה אנשים יכולים להשתנות, ולהתגבר אפילו על גנטיקה גרועה.

ולכן מה שמעניין יותר בהצגה שלה הוא לא השתלשלות העניינים, שבגלל מלאות הרומן הופכת הרבה תמונות לאפיזודיות וחטופות בהכרח (ודמותו של האח פרדי, בגילומו של עידו מוסרי סובלת מכך), אלה דווקא נקודת הסיום: וכך, עם כל חינה הבימתי של ענת וקסמן בחלק הראשון של ההצגה, כשהיא במלוא פריחתה (בת 43, אבל מודה בקושי ב-39), ההישג המשחקי שלה הוא דווקא לקראת סוף ההצגה, כסבתא שנסיון החיים בכל זאת לימד אותה משהו. וכך גם רוני שובל בתפקיד בתה, ונעמה שטרית בתפקיד נכדתה מגיעות למיצוי משחקן בגילום הדמויות בבגרותן.

אוהד שחר יוצר דמות משכנעת ומלאת חיים בתפקיד אוטו הבעל, עד כי חבל שהוא נמחק מסופו של המחזה; תחיה דנון מעצבת דמות משכנעת בתפקיד הדודה מרים, וגם כן חבל שמקומה בסיפור נמסר בקיצור טלגרפי. גם יפתח קליין, בתפקיד מחזר (לרות), בעל (לבתה) ואב אובד-חוזר (לנכדתה) זוכה לגאולה מאוחרת יחסית.

ימי היידלברג הלא עליזים: ענת וקסמן, אוהד שחר ויפתח קליין, וברקע צלב הקרסצילום: ז'ראר אלון

וברקע קיים סיפורו של העם היהודי בין גרמניה הנאצית לישראל ולרוסיה הקומוניסטית. ועם כל העניין שיש בהצגה, ומידה של שכלול שמזי”א השיגה בבימוי, נדמה לי שמקומו הנכון של הרומן המשפחתי הזה הוא ברומן, ואילו הצגה, עם כל הערכתי לבמה ולשחקנים, היא רק סוג של תקציר שמוציא את הצופה עם פחות מחצי תאוותו בידו

התיאטרון הקאמרי מעלה “רומן משפחתי” מאת עדנא מזי”א בבימויה. תפאורה ותלבושות: אורנה סמורגונסקי. מוסיקה: יוסי בן נון. תאורה: אבי-יונה בואנו (במבי)

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ