"גזע": השאלה היא לאן אתה חותר

דייויד מאמט נהנה לרקוח קוקטייל נפיץ מגזע ומגדר, שחור ולבן, אמת וצדק, אמת ומראית עין. וכמוהו השחקנים, הבמאי והמבקר

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

במחזה של דייויד מאמט, "גזע" שעלה בברודווי ב-2009 מגיע לקוח לבן ועשיר למשרד עורכי דין. הוא הואשם כי אנס בחדר בבית מלון אשה שחורה. הוא טוען שיחסיהם היו בהסכמה. אחד מעורכי הדין הוא לבן, השני שחור. הראשון קיבל לעבודה עורכת דין צעירה, יפה ושחורה, בניגוד לדעתו של השני. עורכי הדין יודעים שבמציאות הנוכחית הלבן תמיד אשם, והשחור זוכה להעדפה מתקנת, ולמרות מחלוקת ביניהם מקבלים את התיק. אבל השאלה איננה מה האמת, מה נכון ומה צודק, אלא מי מנצח. הכל עניין של מראית עין, אומר מאמט מפי עורך הדין הלבן שלו, והשאלה היחידה והחשובה היא "לאן אתה חותר."

ומאמט חותר בעיקר לשני דברים: האחד הוא שהקהל שלו יקבל סיפור טוב, שיגרום לו בעיקר להיות רוב הזמן מעורער בדעותיו על הדמויות ומניעיהן. והדבר השני הוא ליטול את כל הנושאים הטעונים ביותר בהוויה שלנ ולרקוח מהם קוקטייל נפיץ, להשקות בו את הדמויות והקהל, ולקבל את מחיאות הכפיים. במקרה הזה הוא נוטל את ענייני הגזע (בעיקר) והמגדר (לא מעט), הצדק והחוק, העושר והעוני והגיל, האשמה והבושה, האמת והשקר. מבולבלים? זאת הכוונה. העולם מבלבל. תתמודדו.

התפאורה של ערן עצמון מעמידה על הבמה חדר דיונים במשרד של עורכי דין, כמוהו אנחנו מכירים מעשרות סדרות טלוויזיה. וההצגה היא דרמה של קדם בית משפט, עם הקהל בתפקיד המושבעים (והבמאי משה נאור בהחלט מעמיד כך את רמי הויברגר, המגלם את העורך דין המוביל את התיק מטעם ההגנה).

השאלה היא למי אתה מאמין: שרון אלכסנדר, רמי הויברגר, נורמן עיסא ואסתר רדאצילום: ז'ראר אלון

ועכשיו השאלה הגדולה היא: למראית העין של מי אתה, הצופה מאמין יותר: לנאשם, כפי שמגלם אותו שרון אלכסנדר, שמשוכנע בחפותו, אבל יודע שהוא חייב להודות באשמה; לעורך הדין השחור, כפי שמגלם אותו נורמן עיסא, שהגיע – כדמות וכשחקן – למקום שבו הוא נמצא בזכות, ולא בחסד; לעורך הדין הלבן, נטול האשליות, הליברל הפוסט-פוליטיקלי - קורקט אותו מגלם רמי הויברגר, נהנה ומהנה בתפקיד הילד הרע והלא צפוי; או אסתר רדא, בתפקיד דרמטי ראשון בתיאטרון, כעורכת דין שחורה, ואשה, שמנצלת את היתרונות האלה. היא גם צעירה ודעתנית ומאוד מושכת (וכדי שלא יבואו אלי בטענות, אגיד מיד ששלושת הגברים גם הם מאוד מושכים בעיני, למרות שעניין זה לא עולה במחזה).

התשבה לשאלה הזאת היא: לכולם. אני מודה: נהנתי. אפילו מאוד. ואני לא מבטיח לא לעשות זאת שוב.

תיאטרון חיפה מעלה: "גזע" מאת דייויד מאמט. תרגום: יוסף אל דרור. בימוי: משה נאור. תפאורה: ערן עצמון. תלבושות: אורן דר. תאורה: חני ורדי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ