"עיניים" - מלים שמצליחות לגעת - אמש - הארץ

"עיניים" - מלים שמצליחות לגעת

השירים והחיים של מחמוד דרוויש זכו לביצוע רגיש ויפה בעברית ובערבית, כשהן מבטאות כאב בלי שנאה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מיכאל הנדלזלץ


זהו מבצע משותף של תיאטרון יפו (שמאגד את התיאטרון הערבי-עברי עם תיאטרון מקומי) ושל “אלמינא” (בית ליוצרים בנמל) סביב שיריו וחייו של המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש, שכתב כי מולדתו היא מזוודה. חמישים וחמש דקות שמוגדרות כ”מסע תיאטרלי מוסיקלי”, שמורכבות כמעט כולן מטקסטים שיריים של דרוויש על ילדותו, גירושו יחד עם משפחתו ללבנון, חוויית הפליטות, ניסיונות השיבה, קשריו עם אמו, מורתו היהודיה הישראלית שושנה ואהובתו היהודיה ריטה.
חברו למסע ישראלים כולם: היהודיה עינת וייצמן, הדרוזית ענת חדיד והערבים דורד לידאווי ומירה עווד. אני מציין עובדות מוצא אלה כי הן משחקות תפקיד (וייצמן וחדיד מציגות עצמן על הבמה בשמן האמיתי). עוד ממלאים תפקיד במסע הזה שתי קוביות, גירים, המזוודונת (כמובן) תאורה (של זיו וולושין), מסך המקרין תרגום דו לשוני (עברי כשהשפה על הבמה היא ערבית, וערבית כשהיא עברית), ומצלמת וידאו שמקרינה תקריבים של מעמדים בימתיים. המלים - בערבית ובעברית - הכואבות של דרוויש. ומוסיקה.
הכל יוצר קולאז’ מיוחד במינו, עשוי בטעם משובח, עם הרבה רגעים יפים, בעריכתם של עבד נאטור, יגאל עזרתי ונורמן עיסא שגם ביים. אישיותו של דרוויש מפוצלת בין שפות ודמויות, כשמסגרת משקפיים שחורה מסמנת נוכחות. מי שמרכיב את המשקפיים ברגע נתון הוא קולו של דרוויש. והמלים על גירוש, פליטות, רצון שיבה ויחס מורכב וכואב - אבל מסרב לשנוא, למרות הכעס - למגרשים-יורשים חודרות.
זאת עבודה כנה מאוד ויפה מאוד של כל המעורבים, שמצליחה לעצב חוויה תיאטרונית מחומר מילולי ופוליטי בלי להטיף ובלי להתחנחן. אפשר היה להסתפק בכך, אבל יש בהצגה מרכיב מוסיקלי שמעלה אותה מדרגה. מירה עווד כתבה מוסיקה מקורית, והיא נמצאת על הבמה, תורמת שני תפקידונים אפיזודיים (אמו האהובה של המשורר ומורתו האהובה שושנה, שלימדה אותו להתגבר על השנאה הגלומה במצבו) אבל מעל לכל שרה בקולה הייחודי, בערבית ועברית, ומנגנת בגיטרה ובחליל בעל הצליל המלווה אוושת אוויר.
הערב נפתח ונסגר בהקרנת ערב בו דרוויש קורא את שירו שחוזר כמנטרה על “אני כאן”, הד ערבי נכון ותקף להכרזה היהודית “מיר זיינן דו” - “אנחנו כאן”. הכאן ברור. האנחנו הוא גוף המחלוקת.
תיאטרון יפו ואלמינה מציגים “עיניים”, מופע תיאטרלי בעקבות שיריו של מחמוד דרוויש. עיצוב: סלים שחאדה. מוסיקה מקורית: מירה עווד. תאורה: זיו וולושין. בימוי: נורמן עיסא.


דורד לידאווי ועינת וייצמן. המשורר הפליט ואחת מאהבותיו צילום: רדי רובינשטיין

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ