"משהו טוב", כשמה, כן היא - אמש - הארץ

"משהו טוב", כשמה, כן היא

מחזה אירי קטן ויפה שלא מתבייש להיות "רגשי" ולהסתיים בהפי-אנד. ולליא קניג יש מונולוג על ויברטור

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מיכאל הנדלזלץ

זהו אחד המקרים הנדירים למדי בהם שם המחזה הוא גם הכותרת הנכונה לביקורת על ההצגה. זהו מחזה - בעצם רובו שלושה מונולוגים משתלבים - שכתבה המחזאית האירית אילין מרפי. קיי היא הסבתא ש”מגרד לה שם למטה” והיא מטפלת בבעלה אחרי אירוע מוחי, ומתעקשת לאהוב אותו ואת החיים שהיו ויש לה, כמו שהם; לוריין, בתה, נפרדה לפני עשר שנים מבעלה הנרקומן, מתמודדת עם כאבי אמצע החיים, נתקלת בטוב לב מפתיע של מעבידיה, הולכת לרקוד סלסה ומתחילה למצוא את עצמה ואולי אהבה חדשה; ואיימי, בתה של לוריין, עודנה נערה שנכנסת להריון לא צפוי מהחבר שנוסע לאוסטרליה. סדרת המונולגים משתלבת לקראת הסוף עם מותו הלא צפוי של הבעל, האב והסבא.
יופיו של המחזה הקטן הזה הוא בכך שהוא לא מפחד להיות מגוחך, חצוף, קצת נועז, רגיש וקיטשי, לערבב בכי וצחקוק, מין ומוות, וגם להסתיים בהפי-אנד ובתקווה. באופן נדיר למדי באמנות זמננו זהו מחזה מלא אהבת אדם ואופטימיות, המתעקש למצוא בחיים, כמו שהם, משהו טוב.
וזהו אירוע של שלוש שחקניות. אתחיל מאיימי בגילומה של מורן רוזן הצעירה, שברגע הראשון חששתי ממידה של חן בוסרי שלה. הייתי שמח להיגוי טוב יותר, אבל היא מתפתחת לעינינו לנוכחות מחממת לב, מה גם שהיא צריכה להתחרות על אהבת הצופה עם שתי לביאות במה. האחת היא טטיאנה קנליס-אוליר, נציגה מעולה של ענף היצוא המרכזי של רומניה (שחקניות תיאטרון). היא מתחילה כפקעת עצבים בתפקיד האם, ופורחת לאורך הערב לנשיות בשלה ונוגעת ללב.
אבל אלה רק שתי אוברטורות לעיקר. לשמוע ולראות את ליא קניג מספרת על יחסיה עם ויברטור ירוק ששמו “שפנפן” זה קצת - אני מתאר לעצמי; לא חוויתי את זה - כמו להפתיע את הוריך באמצע יחסי מין. וליא קניג, כוח טבע בימתי מדהים, לוקחת את המבוכה הזאת, לשה אותה בביטחון וברגישות בוטה, כדרכה, ומובילה את הצופה על פני קשת הרגשות מצחוק לכאב ולבכי ולהיסטריה של אבל ובחזרה לחיוך אופטימי, עד כי הצופה מתכסה בשמיכה חמה של התרגשות והתפעלות, ורוצה לשבח את הכל. זה כולל את התרגום של רבקה משולח, הבימוי של רועי הורוביץ, התפאורה של מושיק יוסיפוב, התלבושות של ילנה קלריך, המוסיקה של אפי שושני, התאורה של מאיר אלון ועצות התנועה של מירי לזר. "משהו טוב” בהפקת התיאטרון הלאומי הבימה ותיאטרון מראה - אני שיחקתי את תפקיד הקהל.

שלוש נשים מרגשות ומצחיקות: טטיאנה קנליס-אוליאר, ליא קניג ומורןמ רוזן צילום: ז'ראר אלון

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ