"אז, בפראג", סיפור על אנשים שקל לאהוב

המחזה החדש של הילל מיטלפונקט מתרחש בזמן ומקום מסויימים, אבל הפרטים ההיסטוריים פחות חשובים מהסיפור האישי של הדמויות והשחקנים

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

יש מקום אחד, בזמן ובנפש, שהילל מיטלפונקט מרבה לחזור אליו. זה הקו הפרום, או הפצע שלא מגליד, בין ישראל לאירופה, בין השואה ואלה שהיא הותירה חיים, פגועים ואשמים, וישראל הצעירה, שרוצה להיות אחרת. והמחזה הזה דומה במידה לא מעטה במרכיביו ל"אנדה", אחד המשמעותיים במחזותיו האחרונים. ויש כאן סיפור משנה בין גבר צעיר הרוצה להיות ישראלי, ואביו שבא מרקע אחר, וגם יחסי הורים-ילדים.

הפעם הרקע ההיסטורי הוא רכישת נשק מצ'כיה למדינה שבדרך, נישואי סרטיפיקט, ושירותי הביטחון של ישראל וצ'כיה שממשיכים לרדוף זה אחרי זה. העלילה נפרשת בין 1947 לראשית שנות הששים. אבל האמת היא שהרקע ההיסטורי לפרטיו פחות חשוב, כי במקביל להיסטוריה קיים הנושא האוניברסלי של החיים האחרים שלא חיו אותם, ואלה שכן. ובעיקר כי הישגו של מיטלפונקט הוא בכתיבת דמויות שגורמות לצופה להתעניין באופן אינטנסיבי בגורלן, ואף לאהוב את כולן, על פגמיהן.

וכיוון שבמקרה הזה, כמו ברבים ממחזותיו בשנים האחרונות, המחזאי הוא גם הבמאי, ביכולתו ללהק את המחזה נכון, ולקבל מן השחקנים האלה את המילוי הגופני והרגשי המיטבי לתפקידים.

לפני שאומר מלים חמות עליהם, אני מצטער לומר שקצת עייפתי מן התפאורה של קיר אחורי שנפתח כדי לחשוף עוד תפאורה ומשמש להקרנת סרטים תקופתיים וכתובות המציינות מקום וזמן. זה אמנם תכליתי, אבל מוכרחה להיות גם דרך ויזואלית אחרת.

מצד שני, העיצוב לא גוזל את תשומת הלב מהשחקנים. רפי תבור מגלם בעסיסיות מקצועית לעילא עורך דין ממולח וחלקלק שגם לו יש נקודות חלשות. ישי גולן מגלם באמינות את הגבר הצ'כי טוב הלב והכוונות שעושה דברים בעל-כורחו, ומשלם על כך. מיכה סלקטר הוא הישראלי שמקריב את חייו, גוף ונפש, למדינה שבדרך, וגם הוא מנסה להזיק פחות לכלל ולעזור לחבריו, ומפיק מעצמו עוצמה כבושה וכואבת.

ולמרות שזה לכאורה סיפור על חברות בין גברים, את עיקר תשומת הלב כובשות הנשים. יעל וקשטיין הצעירה שמפגינה ביטחון עצמי, בשלות בימתית ויופי בתפקיד האשה הנבגדת, וקרן צור, שהייתה נפלאה ב"אנדה", וכאן היא מרגשת לא פחות, ומחזיקה את הצופה קרוב לסף בכי בקולה המיוחד, ובהקרנה האישית הייחודית הנעה בין שבריריות והחלטיות בוגרת.

תיאטרון בית לסין מעלה "אז, בפראג" מאת הילל מיטלפונקט ובבימויו. תפאורה: במבי פרידמן. תלבושות: נטע הקר. מוסיקה: יוסי בן נון. תאורה: קרן גרנק. וידאו-ארט: יואב כהן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ