"החולה המדומה" מתבדח עם רופאיו

המחזה מוכר מאוד, וכשהבמאי סומך עליו - מה שקורה ברגעים מעטים מדי - הוא אפילו נוגע ללב, מבעד המאמצים לעשות אותו מה-זה-מצחיק

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

הבמאי אודי בן משה רכש די הרבה ניסיון בבימוי מולייר. אחרי "תעלולי סקפן" בחאן, ו"בית ספר לנשים” בקאמרי, הוא מגיע לאחד המחזות המוכרים ביותר של הקלסיקן הצרפתי הזה, “החולה המדומה”. אם בזמנו של מולייר הרפואה היתה בחיתוליה ורבו בה השרלטנים, היום הרפואה מתקדמת בצעדי ענק, ובכל זאת החולי הוא מכאוב, ואין חולים מאושרים.

כך שאין לי טענות על בחירת המחזה. לעומת זאת יש לי טענה לבמאי על שהוא לא סומך על מולייר, ועובד קשה מדי לעשות “הצגה” מצחיקה. וכך יש לנו מעברים מוסיקליים (שחיבר עדי כהן) עם קטעי פנטומימה ומרדפים, ותמונת טיפול בחולה מדומה בשילוב אביזרי מוסך, ומיטה הנוסעת על הבמה וקטע בטעם רע במיוחד בו מדגימה לואיזון האחות הקטנה לאביה מה עשתה אחותה הגדולה אנג’ליק עם המורה למוסיקה שלה.

כשבן משה מניח קצת למאמציו להפוך את מולייר להצגה מצחיקה, מצליחים כמה מהשחקנים להפיק איפיונים לא רעים. כך הדיאפוארוסים (ניר רון ואריאל וולף), כרמית מסילתי קפלן בתפקיד בלין, האשה השנייה (עם התלבושות המוטרפות שיצרה עבורה דליה פן הלר), יהויכין פרידלנדר בתפקיד בראלד האח, וגם צמד הצעירים - תמר אלקן החמודה והנמרצת מאוד, ואיתי זבולון הפשוט והחביב.

עירית פשטן הקומיקאית המנוסה מפיקה הרבה מתפקידה של המשרתת טואנט, שהיא למעשה הגורם המניע את העלילה. הצלחת הצגת המחזה המוכר מאוד הזה תלויה לא בהתחכמויות של הבמאי, אלא בעיצוב היחס הנכון של הקהל לחולה המדומה, וזה קשור ליחס השחקן לדמות. כי ארגאן ההיפוכונדר הוא אולי אוויל, אבל הוא סובל, ועובר סוג של הארה. ארז שפריר מוגבל מאוד על ידי המערכת שכופה עליו להיות מצחיקן מאני, המצטיין בעוויתות והעוויות. ברגעים המעטים בהם הוא מניח לעצמו לחוות משהו - למשל כשהוא נוכח שבתו אוהבת אותו באמת - הוא לרגע נוגע ללב, מבעד המהומה.

אתמול היה יום התיאטרון הבינלאומי, ועל כן אומר שגם אם ההתפעלות שלי מההצגה הזאת מוגבלת, הקהל באולם נהנה מאוד, כולל נהג המונית שהסיע אותי לאולם התיאטרון וממנו.

תיאטרון החאן הירושלמי מעלה את “החולה המדומה” מאת מולייר. תרגום על פי נסים אלוני. בימוי: אודי בן משה. תפאורה: סבטלנה ברגר. תלבושות: דליה פן הלר. מוסיקה: עדי כהן. תאורה: רוני כהן.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ