"לילה טוב, אמא", כנראה שאין עתיד

עירית הרצליה סוגרת את אנסמבל תיאטרון שלה, והצגתו האחרונה, למרות שעניינה ההגיון שבהתאבדות דווקא מעוררת תאבון לחיי במה

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

מי שהיתה ראש עירית הרצליה יעל גרמן הלכה במרץ לדאוג לזקנה במסדרון מטעם מפלגת “יש עתיד”, ומחליפה יהונתן יסעור (מרצ) שיתמודד מן הסתם בבחירות הקרובות על ראשות העיר, החליט לסגור את תיאטרון אנסמבל הרצליה. נכון, התיאטרון הזה ידע ב-13 שנותיו הרבה משברים, ועתה הוא בתכנית הבראה עם גרעון, אבל איך שלא תסתכלו על זה, ומה שלא תחשבו על מה שהיה אנסמבל הרצליה על שלושת מנהליו האמנותיים, זה לא נעים לראות תיאטרון נסגר.
כך יצא - ללא תכנון - שהצגת האשכבה, המופקת בשיתוף תיאטרון חיפה היא של המחזה “לילה טוב, אמא”, בו מודיעה בת (אשה מבוגרת וצלולה במלוא חושיה, שבעלה נטש אותה ובנה הוא עבריין, והיא עצמה חולה במחלת נפילה) לאמא, אצלה היא גרה, כי היא עומדת להתאבד בתום הערב, כי היא לא אוהבת את מה שקורה ולא קורה לה, את החיים ובכלל.
כך קורה שאקורדי סיום בפרקי התיאטרון הזה הם המוצלחים ביותר. כך היה “יוליסס על בקבוקים” של גלעד עברון שסיים את תקופתה של אופירה הניג באנסמבל (והופק אף הוא על ידי תיאטרון חיפה) וכך בהצגת המחזה הזה, בבימויו של איציק ויינגרטן, עם תפאורה (סוף סוף עשויה היטב ונכון) של במבי פרידמן.
יש במחזה הזה שני תפקידי נשים מעולים וסיטואציה שעצמתה עובדת מכוח עצמה. ראיתי אותו בתרגום הזה של רבקה משולח כשארנה פורת היתה האם ותיקי דיין היתה הבת, וראיתי אותו שוב כשתיקי דיין היתה האם וקרן מור היתה הבת. וכאן ליאורה ריבלין היא האם, ונינה קוטלר, בתה בחיים (האבא הוא עודד קוטלר, מנהלו היוצא של התיאטרון הנסגר) משחקת את הבת. שתיהן מעולות, כל אחת בדרכה. זה בלי ספק התפקיד הטוב ביותר של נינה קוטלר שאני ראיתי, בעיקר באיפוק החם והיבש (למרות הדמעות שהיא מנגבת). וליאורה ריבלין מרשה לעצמה להיות מגוחכת ומרושעת וילדותית וקטנונית ולזעוק מכאב במאמץ שלא מצליח לעצור את הסוף הבלתי נמנע.
עודד קוטלר דיבר קצרות לפני ההצגה ותהה על התבונה שבסגירת תיאטרון, ויושב ראש במאי תיאטרון בישראל רוני ניניו הכריז “לא ניתן לסגור את התיאטרון”, אם כי לא ברור איך. אילו כל הצגותיו של האנסמבל היו כאלה, מן הסתם אי אפשר היה לסגור אותו. ובכל זאת, למרות שעתיד מוסד תיאטרוני בסכנה, כשאני רואה עבודה כזאת של אם ובת ואב וחברים, אני חושב שתיאטרון עושים אנשים, לא מוסדות ועיריות. כך שגם אם אין עתיד, לא הכל אבוד. החיים נמשכים.
אנסמבל הרצליה ותיאטרון חיפה מעלים “לילה טוב, אמא” מאת מרשה נורמן. תרגום: רבקה משולח. בימוי: איציק ויינגרטן. תפאורה: במבי פרידמן. תלבושות: נטשה טוכמן פוליאק. מוסיקה מקורית: הילית רוזנטל.


תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ