בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ערי מדבר אחרות": חוזה עבדות ושמו משפחה

מחזה אמריקאי על משפחה ופוליטיקה, עובר בישראל במישור המשפחתי בלבד, בזכות בימוי רגיש וצוות שחקנים ושחקניות נכון

6תגובות


על פניו “ערי מדבר אחרות” של ג’ון רובין בייטס הוא סיפורה של משפחה אומללה, שלפי המוסכמה שקבע לנו טולסטוי אומללה בדרכה הייחודית: ההורים הם רפובליקאים; הוא שחקן שהיה פוליטיקאי (ואם זה מזכיר לכם נשיא אמריקאי, זה לא מקרה) והיא האשה שלצדו, אם קשוחה מאוד לילדיה, שלה אחות אלכוהוליסטית נגמלת. למשפחה היו שלושה ילדים. אחד מהם, שסלד מהפוליטיקה של הוריו נסחף לטרור והתאבד. השני הוא מפיק תכניות ריאליטי, והבת ששרדה דיכאון עומדת לפרסם ספר שמאשים את ההורים בהתאבדות הבן. כולם נפגשים בערב חג מולד, וכמעט עד הסוף נראה שמדובר באמא מהסיוטים, גם אם אחותה ובתה הן לא מלאכיות, ובגברים שמבקשים לצאת נקיים מהסבך המשפחתי. אלמלא אימת הספוילר עלי הייתי מעיר עוד משהו על המחזה, אבל למה לי להסתבך.
בארצות הברית יש למחזה הזה משמעות משפחתית ופוליטית מיידית. בישראל נשארנו רק עם המשפחה, וזה סוג המחזות שחנן שניר יודע (וכנראה אוהב) לביים. מה גם שלרשותו עומד צוות שחקנים טוב מאוד. עידן אלתרמן הוא הבן, והוא בעל נוכחות נעימה מאוד, ומצליח לשכנע במונולוג האומללות העצוב שלו. סנדרה שדה היא האחות, והיא מקסימה בדרך בה היא “מעופפת” על הבמה, ספק שפויה, ספק שתויה וספק מתחמנת. עודד תאומי הוא האב, רך וחם ומנסה לפשר עד להתפרצות הכואבת לקראת הסוף. גילה אלמגור מעצבת אם קטלנית, והיא ותאומי חשים היטב בטריטוריה רגשית מוכרת לשניהם. מול ניסיון בימתי כזה איילת רובינסון בתפקיד הבת עומדת בכבוד ויותר מכך, כשהיא נלחמת על זכותה לחיים.
אם יש לי טענה להצגה הרי זו העובדה שהמחזאי בסופו של דבר משחרר את דמויותיו מחוזה העבדות המשפחתי בקלות רבה מדי. אבל עד אז עקבתי אחרי הדמויות והשחקנים בעניין רב, ונדמה לי שאין בעל משפחה שלא ימצא במחזה הזה משהו שהוא מכיר מחייו שלו.
תיאטרון הבימה מעלה “ערי מדבר אחרות” מאת ג’ון רובין בייטס. תרגום: דורי פרנס. בימוי: חנן שניר. תפאורה: אלכסנדרה נרדי. תלבושות: מאור צבר. עריכה מוסיקלית: יוסי בן נון. תאורה: מאיר אלון.


 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו