נשימה לרווחה

הבאסים הדהדו - מהפיציקטו של הקונטרבסים עד תופי הדוד, מהטובה בחמישית של מהלר ועד סולו הפגוט בבטהובן. היכל התרבות נשמע אתמול טוב מתמיד

נעם בן זאב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נעם בן זאב

כולם היו סטטיסטים בסיפור הזה. המנצח, הסולן, אפילו התזמורת; ומי שעליו היה הפוקוס, מי שעבר לקדמת הבימה אם אפשר לנקוט את הביטוי בהקשר זה, היה האולם: האודיטוריום המשופץ של היכל התרבות, שאתמול הוצג בקונצרט גאלה לקהל. זה היה השואו-דאון: מה יקרה כשזובין מהטה יוריד את שרביטו על "אקדמות למועד", היצירה של נעם שריף שחנכה את היכל התרבות לפני יותר מחצי מאה עם הקמתו ונבחרה לעשות זאת גם כאן בצעד מבריק ורב-טעם? איך יישמעו הצלילים שעליהם ניטש ויכוח מר בעשור האחרון בין משפצים ששים אלי-קרב, ידם קלה על ההדק, לבין מגיני האולם שדרשו לשמרו?

הטיימינג היה מושלם: הנאום של חולדאי הבלתי-נמנע, המנון התקווה הבלתי-נמנע - אלה נגמרו בדיסקרטיות בשעה תשע ושמונה דקות, שתי דקות לפני תחילת השידור הישיר לכל אירופה בערוץ התרבות "מצו". ואז הסתובב מהטה אל התזמורת, והניף את ידיו לנגינת "אקדמות למועד".

הכניסה להיכל התרבות החדש היתה אופטימית. יותר מדי עץ, אולי, וקיר צמוד מדי לגב התזמורת שמצופף את הבמה מדי, אולי - אבל ה"אמביינס", השילוב בין רחש הקהל, התאורה, הצבעים החומים-אדמדמים, סבכת המתכת עליה ניצבים הפנסים מעל הבמה - אלה עוררו תחושה טובה, והשאירו את האולם כשהיה - אותו הפרופיל, אותה האווירה, אותה צורת קונכייה או מניפה, נשארו. זהו ניצחון גדול למשמרים, שנאבקו בשארית כוחם מול כוחות קדמה כביכול שרצו לשנות את האולם מן היסוד.

ואז - הצלילים; ואיתם: נשימה לרווחה. היכל התרבות נשמע כל כך טוב יותר מתמיד אתמול. הבאסים הדהדו - מהפיציקטו של הקונטרבסים עד תופי הדוד, מהטובה בחמישית של מהלר ועד סולו הפגוט בבטהובן. וגם כלי ההקשה: תיבה סינית בודדת ב"אקדמות למועד" צלצלה בהיר וצלול, וצלילי קרנות היער היו הכי יפים שהפילהרמונית השיגה אי-פעם. נכון שהיה קשה לאולם להחזיק פורטיסימו, וכשכלי מתכת וקרנות יחד עם כלי עץ נכנסו בצלילים רמים ביצירה של שריף, נדמה היה שהאולם קטן עליהם, והיה דיסטורשן לא נעים. אבל אקוסטיקה היא לא רק פיסיקה: היא גם פסיכו-אקוסטיקה ועניין של הרגל, והיא גם אמנות: צריך לחכות למנצחים אחרים שינגנו פורטיסימו באולם הזה, ולתזמורות אחרות, ולפילהרמונית אחרי שתתרגל לתנאים החדשים - ולהקשיב לזאת אז.

גם האקוסטיקה, אפוא, היא ניצחון הנלחמים על שימור היכל התרבות. הם הוכיחו שגם האזיקים על ידיהם של האדריכלים והמשקולות על רגליו של המומחה לאקוסטיקה לא פגמו בתוצאה הסופית.

והמוסיקה? יצחק פרלמן, כולו נשמה ורגש, ריגש את הקהל בקונצ'רטו של בטהובן, למרות שלא כל הצלילים היו במקום ולא כולם בעוצמה שווה. זהו אמן אמיתי, זהו מוסיקאי. "אקדמות למועד" צלצלה מצוין, ומהלר - שגרתי, כדרכו של מהטה. את טבילת האש האמיתית, עם זאת, עברה התזמורת: עכשיו הכול תלוי בהשתפרות הרמה האמנותית שלה.

ערב גאלה לחנוכת היכל התרבות. התזמורת הפילהרמונית הישראלית, מנצח: זובין מהטה, סולן: יצחק פרלמן, כינור. מיצירות נעם שריף, בטהובן, ומהלר. היכל התרבות תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ