אנא לא בכוח

ב"אותלו" אמורים להיות דרמה ולהט, אבל בהיכל התרבות הביצוע היה חזק מדי, עד כדי החרשת אוזניים

חגי חיטרון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
חגי חיטרון

משורה 6, אשר בגבה הוצב אחד הקירות האקוסטיים הנמוכים שהותקנו באולם המשופץ, הרגעים הראשונים של "אותלו" נשמעו - אם להגזים - כמו הפצצה. מעולם לא שמעתי צלילים חזקים כאלה של זמרים בהיכל התרבות, בשום יצירה, עד כדי החרשת אוזניים. התזמורת ניגנה בצליל מלא, אבל לא כיסתה את הזמרים הסולנים, כולם אורחים מאירופה בעלי קולות אדירים, ולא את המקהלה על שם ברתיני, שלוהקה בהרכב רב משתתפים. מבחינה זו הושג באולם שיפור אקוסטי שאין לערער עליו.

פתיחת האופרה הזאת של ורדי, שכולה דרמה ולהט, אמורה אכן להישמע ברמות של "פורטה", אך השאלה היא כמה. להשערתי, שיחרור חרצובות הפורטה במלואן אינו מביא את מה שאפשר לכנות "יפי הצליל" למקסימום (אף כי מותר להניח שרוב הקהל מתרשם לטובה מעצם החוזק) וגם מקלקל במידה מסוימת את האוזן, בטווח קצר. בביצוע הזה של אותלו מפעילה הפילהרמונית בפעם המי יודע כמה את הנוסחה הבדוקה של חיסכון בתיאטרון והשקעה בזמרים: בלי תפאורה ותאורה ותלבושות ובימוי נשאר כסף להבאת קולות שרושמם בטוח. הטנור האיטלקי מרקו ברטי בתפקיד אותלו אולי אינו האמן שיוליך בראש בהשוואת ביצועים, בהקלטות, אבל באולם ענק הוא מביא את הסחורה בגדול. כך גם הבריטון היווני אריס ארגיריס בתפקיד יאגו; לא עושר גוונים ווקאלי מי יודע מה, אבל נוכחות מספקת בהחלט, וכמוהם הסופרן האיטלקייה ג'וליאנה די ג'קומו בדמות דסדמונה. מאחר שהיתה זו לי הפעם הראשונה להאזין לאופרה בהיכל התרבות החדש, ניסיתי להאזין גם משורה מרוחקת יחסית, וגם משם הכל נשמע חזק וברור. אין ספק שהרוב המכריע של הקהל שבע נחת והתפעלות.

האופרה "אותלו" של ורדי במתכונת קונצרטית. מנצח: זובין מהטה. היכל התרבות בתל אביב

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ