בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"קוראים לי רייצ'ל קורי": קרבן תמים

חייה ומותה של צעירה אמריקאית אחת בביצוע רגיש, טבעי ומשכנע. עובדת מותה נזקפת לגנותה של ישראל, אבל ההצגה היא בעיקר הצדעה לאישיותה המיוחדת וחייה הקצרים

89תגובות

הצגת היחיד “קוראים לי רייצ’ל קורי”, המבוססת על יומניה של פעילת השלום האמריקאית שנדרסה על ידי דחפור צה”ל בעזה במארס 2003 “זכתה” לכך שאנשים שרואים עצמם מגיני כבודה של ישראל יצאו נגד הכוונה להציגה במוסד ירושלמי המקבל תמיכה מכספי ציבור.

אילו אותם מגיני כבוד האומה היו טורחים לראות את ההצגה לפני שנחלצו להגן על שמה הטוב של ישראל היו מגלים שהמונודרמה של שעה ורבע איננה פוגעת כהוא זה בכבודה ושמה הטוב של המדינה. עובדת מותה כקרבן תמים במלוא מובנה של המלה הזו, כהערת שולים בסכסוך הישראלי הפלסטיני, היא זו שנזקפת לחובתה של המדינה. ההצגה היא בעיקר הצדעה לזכרה של אשה צעירה אחת, אופטימיסטית חסרת תקנה שהאמינה מילדותה בכך שחובתה לפעול לתיקון העולם בו היא חיה, לא נגד מישהו או משהו אלא בעד האדם באשר הוא אדם.

אלן ריקמן וקתרין וינר ערכו את המונודרמה מיומניה של קורי, ומן הטקסטים עולה דמות מעוררת אהבה וכבוד של מי שלמדה בחייה הקצרים לוותר על אשליות תמימות; של מי שיודעת שלכל מה שהיא עושה אין למעשה משמעות או תקווה, כי ההבדל בין רע מוחלט וטוב מוחלט, בין להיות או לא להיות, הוא רק “משיכת כתף”. ובכל זאת היא המשיכה להישאר בעזה, בין המשפחות שאימצו אותה, והשתדלה לעשות את המעט שהיא יכולה לעשות את חייהם רעים פחות, באמצעיה הדלים.

ז'ראר אלון

בגירסה הישראלית, בתרגומו הנהיר של אביהוד תדהר, ובבימויו של ארי רמז, זוכה מונודרמה זו להגשמה מעוררת הזדהות והתרגשות בביצועה של סיוון קרצ’נר. למשך שעה ורבע הצופה מיטלטל לא בסוגיות פוליטיות-היסטוריות של המזרח התיכון, אלא בסוגיות של מוסר אישי, מעורבות ואחריות, ובטלטלה בין השאיפות האישיות והקשרים המשפחתיים, ובין מחויבויות אידיאליסטיות, נאיביות ומעוררות השתאות. מעלתה הגדולה של קרצ’נר היא ביכולתה להעניק טבעיות לטקסט שיכול היה בקלות להישמע נמלץ ומלאכותי.

תשומת הלב בזאת שניתנת כאן לחייה הקצרים ומותה של רייצ’ל קורי, בעברית, בישראל, היא בעיני המעט שישראל יכולה לעשות כאן, אחרי שבדחפור עשה בשמה ובשירותה את מה שעשה.

הזירה הבין תחומית מציגה “קוראים לי רייצ’ל קורי” על פי יומניה, בעריכת אלן ריקמן וקאתרין וינר. תרגום: אביהוד תדהר. בימוי: ארי רמז. עיצוב: איה בן אשר. מסיקה: רן בגנו. תאורה: יעקב סליב.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו