קונצרט

בארוק בעולם החדש

האופרה העתיקה "דם הוורד" כובשת רק חצי לב

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חגי חיטרון

"דם הוורד" (במקור בספרדית: "פורפורה דה לה רוסה") היא אופרה שחיבר המלחין הספרדי תומס דה טורחון אי־ולאסקו (יליד 1644), אשר היגר לפרו ונשאר בה. את "דם הוורד" חיבר ב-1701. עתה בוצעה האופרה הזאת בארץ - קודם באבו־גוש ועתה בשלוש הערים הגדולות - וככל הידוע היו אלה ביצועי בכורה ליצירה זו כאן.

הליברטו של האופרה (מעשה ידי פדרו קלדרון דה לה ברקה) מבוסס על המיתולוגיה היוונית – האגדה על מקורה של הכלנית מדמו של אדוניס, אהובה של ונוס, שהומת בנשיכות של חזיר בר. מבחינה "עלילתית", לפחות במבט בן ימינו, הליברטו אינו מציב השתלשלות ממש אלא מיני קרעים של פרוזה פיוטית, שגם בעזרת התרגום (שהוקרן בצמוד) לא עושים רושם גדול, בלשון המעטה.

המוזיקה: יש בה קטעים כובשי אוזן ולב ויש בה הרבה קטעים סתמיים, נעימים אמנם, בעיקר לאוזן ש"אידיום" מוזיקלי בארוקי תמיד נשמע לה ערב. אחוז הקטעים הטובים באמת? לדעת הח"מ, על סמך האזנה אחת: פחות ממחצית האופרה (מעוניינים יוכלו להשוות זאת לטעמם, בעזרת גרסה מלאה של "פורפורה" שזמינה בקלות באינטרנט).

נגני אנסמבל פניקס בביצוע "דם הוורד"צילום: PHOENIX early music

והביצוע: שש זמרות ושני זמרים חלקו במשימה, לצד נגני אנסמבל "פניקס", בניהולה של ד"ר מירנה הרצוג (היא גם ניגנה, בוויולה דה־גמבה, בעיקר, וק צת גם בשריארי, כלי נשיפה רנסנסי). בתפקידים הראשיים בלטו כצפוי הדס פארן (סופרן, "אדוניס") ואלון הררי (קונטרטנור, "מארס", שקצת הגזים מדי פעם בעוצמה, יחסית לכל עמיתיו), ולצדם רויטל רביב ("ונוס", שתפסה יום חלש במקצת, יחסית ליכולותיה הידועות), ולא היה אפשר אלא להתפעל מנוכחותה הבימתית הקורנת והנינוחה ומהסופרן הרך והנעים של טליה דישון (בתפקיד "קופידון" ועוד).

האופרה הקאמרית "פורפורה דה לה רוסה" בביצוע זמרים ונגני אנסמבל "פניקס". ניהול מוזיקלי: מירנה הרצוג. במאית: רגינה אלכסנדורבסקאיה. אולם ענב בתל אביב, 11.12

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ