טלטול עם שוסטקוביץ'

המנצח גנ'אנדריאה נוזדה והכנר יוליאן רכלין סיפקו בימים האחרונים, עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, חוויה סימפונית מסעירה

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
חגי חיטרון

המנצח האיטלקי גנ'אנדריאה נוזדה, בן 49, והכנר היהודי יליד וילנה יוליאן רכלין, בן 39, שגדל בווינה, סיפקו בימים האחרונים, עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, חוויה סימפונית מסעירה שבנויה משני איברים מנוגדים אך דומים. מנוגדים - כי הקונצ'רטו לכינור מס' 1 של שוסטקוביץ' אינו יצירה פופולרית, ואילו "הסימפוניה הפנטסטית" של ברליוז פופולרית מאוד. דומים – כי לשתי היצירות יש תוכן חוץ-מוזיקלי. אצל שוסטקוביץ' בולטת בין השאר נימת קינה שאמורה לדעת פרשנים אחדים לרמוז על זוועות שנות החושך הסטליניסטי.

אבל בעיקר ניכר הקונצ'רטו של שוסטקוביץ' כמצעד ניגודים: מוזיקה מופנמת וגם אקסהיביציוניסטית, מהורהרת וגם מתפרצת, נוגה וגם מסחררת בהשתובבות פראית. הקשיים שהיא מעמידה לכנר הסולן הם גם וירטואוזיים, וגם - בתוך הקדנצה הארוכה מאוד המשולבת בפרק השלישי ("פסקליה-אנדנטה") - מתמצים באתגר לדקלם ברוב הבעה משפטים פשוטים, עירומים. כל זה נוגע כמובן רק בטפח זעיר מרושם הפגישה עם היצירה.

את הסימפוניה הפנטסטית של ברליוז הוביל נוזדה באמנות של בניית שיאים, מפיק מהנגנים את המיטב. הדבר ניכר מיד בתחילת הפרק הראשון שבו נשמעו הכינורות בצליל שקט חלומי, נגינה אחידה נקייה לדוגמה. בסיום, בתוך מחיאות הכפיים הנרגשות הודה המנצח - כמתבקש - לנגן הקרן האנגלית מריל גרינברג על הסולו בתחילת הפרק השלישי ("תמונה באחו"), כמו גם לנגני כלי הנשיפה האחרים ולכל הנגנים. אכן מגיעה להם תודה.

התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: ג'נאנדריאה נוזדה. סולן: הכנר יוליאן רכלין. היכל התרבות בתל אביב, 10.1

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ