קונצרט

דיגדג לו בידיים

לצד צעירים רבים, הגיע גם המנצח אורי סגל לקונצרט של אנסמבל המאה ה-21 בנושא "ציפורים", התפעל מ"השחרור" והגיב גם ליצירות האחרות

חגי חיטרון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

תופעה חריגה נרשמה בקונצרט של אנסמבל המאה ה–21 (סדרת "תגליות"), אתמול במוזיאון תל אביב: בקהל היו צעירים רבים, בהם מוזיקאים מקצועיים. בכך אין רבותא — מדובר במוזיקאים (מלחינים צעירים ושני מלחינים מבוגרים) ששייכים לסצינת המוזיקה בת־זמננו ונוכחותם בקונצרט של מוזיקה מודרנית יכולה להיחשב צפויה וטבעית.

אלא שזה לא הכל: באולם נכח עם רעייתו גם המנצח אורי סגל, מוזיקאי רב־צדדי שאינו מזוהה רק עם הסצינה העכשווית. יתרה מזו: השניים קנו כרטיסים, בכספם (אורי סגל: "זה עקרוני אצלי וקשור ביחסי למוסד ההזמנות. הלא גם מוזיקאים צריכים לחיות").

הקונצרט, שסבב סביב נושא "הציפורים" — והשתתפו בו נגנים רבים ולצדם הפסנתרן הסולן בוריס ברמן והחלילן הסולן נועם בוכמן — היה מצוין כבר בזכות הגיוון, עם יצירות שהן עולמות שונים, על נושא אחד; גם עולמות שקשורים לחוויית המוזיקה הקלאסית המוכרת, גם עולמות שמציעים היפתחות לחוויות צליל שונות לחלוטין, גם יצירות מהמאה ה–20 (מאת אוליביה מסיאן) שהן כבר חלק מובהק מהרפרטואר הקונצרטי הכללי, גם יצירות רנסנסיות בטוחות ומענגות ובראשן "הציפורים" מאת קלמנט ז'אנקן (1529), בפי רביעיית הזמרים הגברים "גלוריאנה".

אנסמבל המאה ה–21 ב"ציפורים אקזוטיות" של מסיאן צילום: יעל יוהס

הנה אפוא מקצת התרשמויותיו של אורי סגל. שמה של היצירה הראשונה שבוצעה בקונצרט הוא "הנחת צורה", ההיבט הוויזואלי בה היה מיצג וידיאו מאת חגית אונמני־רובינשטיין ודן דראי, שצילמו את תנועתם של סיסים, יונים ודרורים ובנו רצף וידיאו מה"פאלטה של התנועות", כדבריהם. על רקע הקרנת הרצף אילתרו שלושה מוזיקאים, אילתור אקוסטי ואלקטרוני. אורי סגל: "זה היה יוצא מן הכלל לראות את הנגנים הצעירים משקיעים אנרגיה בדבר הזה, שהוא משמעותי בשבילם". ובשבילך? "כן, היצירה היתה משמעותית גם בשבילי, אם כי קשה לומר במלים איך. אולי הייתי מקצר אותה קצת".

על היצירה שחיברה הדס פארי ושמה "התבקעויות", ל–11 כלים ואלקטרוניקה, ואשר בדברי ההסבר של המלחינה נאמר עליה כי היא "חוקרת את הממדים הצליליים של בקיעת הגוזל מביצתו", אומר סגל: "אהבתי. לא היתה כאן התפרעות אלא שקיפות ומחשבה על כל צליל". האם היצירה הצביעה על כיוון מקורי או שיחקה היטב בקלפים נתונים? "קשה לי לענות", אומר סגל, ומדגיש שגם אם זה היה שימוש באמצעים קיימים, הרי לא שומעים הרבה יצירות כאלה בקונצרטים פומביים אצלנו.

על שירי הציפורים מתקופת הרנסאנס, בפי רביעית הגברים "גלוריאנה", אמר סגל: "נהניתי מאוד, והייתי שמח אילו היתה יותר הקפדה על ניקיון" (דיוק בגובה הצליל).

מרכז הקונצרט, בלי ספק, היה החלק השני, כולו, ובו "השַחֲרור" (הציפור, ובמקור: Le Merle Noir) של אוליביה מסיאן (נועם בוכמן בחליל ופזית גל בפסנתר), ו"ציפורים אקזוטיות" של מסיאן, עם האנסמבל, בניצוח ז'ן מישל לבואה, והפסנתרן בוריס ברמן. אורי סגל: "מסיאן הוא בעיניי אחד הגאונים הגדולים של המאה ה–20. נועם בוכמן, ב'השחרור', ניגן נפלא. ב'ציפורים אקזוטיות' — אגב, שמעתי בזמנו חזרה בפריז על היצירה, בניצוח פייר בולז ובנוכחות המלחין עצמו, שהיו לו המון הערות, הוא היה קפדן אפילו יותר מבולז — ציפיתי ליתר קלילות ולפחות נוקשות, אלה הרי כלי נשיפה ששייכים לסגנון הצרפתי. בקיצור, הרגשתי שאני רוצה להניח את הידיים, לשים את האצבעות שלי — לעצב את מה שיוצא".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ