הפסטיבל הקאמרי אילת

תזמורת איגור לרמן ונפלאות הפסיכו־אקוסטיקה

הטמפו לא היה יציב והתיאום עם הסולנים חרק, אבל התזמורת של איגור לרמן הצליחה איכשהו להפיק צליל יפה במלון דן באילת, ובפסטיבלים כאלה לעצם האירוע יש ערך, גם אם היצירות היו גדולות על הערב הצנוע

נעם בן זאב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נעם בן זאב

צליל יפה יש לתזמורת איגור לרמן, תזמורת קאמרית שבאה מרוסיה לחגוג את שנת ה–25 לייסודה באילת. האמת היא שבעולם הכנסים של מלון דן שהוסב לאולם קונצרטים קשה היה להבחין ביופי הזה: הצליל נעלם בו, כך נדמה, בשנייה שהוא מופק מהכלים, כאילו יד נעלמה חוטפת אותו לפני שהוא מגיע לאוזן. אבל שיפור במקום הישיבה ונפלאות הפסיכו־אקוסטיקה עשו את שלהם, וצליל התזמורת חזר לבסוף לחיים; ומכאן והלאה היה נעים להקשיב לו.

איגור לרמן, המנצח שעל שמו נקראת התזמורת, מנצח בתנועות משונות במקצת, במין נפנוף ידיים אדיר מלמעלה למטה, אבל הוא כנראה עושה משהו נכון לאור הצליל שהופק מהאנסמבל שלו. נכון שהטמפו לא היה יציב, והתיאום עם הסולנים חרק שוב ושוב, והזיופים עלו גם הם; אבל בפסטיבלים כמו זה הערך המוסף של הקונצרטים לעתים עולה עליהם־עצמם: חגיגיות, אי־רשמיות, הומור פה ושם - גם הם חלק מההצגה, בנוסף למוזיקה.

התזמורת של איגור לרמן. גם וירטואוז החצוצרה ינס לינדמן התקשה להפיח רוח חיים . צילום: רוני ריידר

הערב הציע קונצ'רטו לחצוצרה לפתיחה - יצירה די משמימה למען האמת, מאת יוהן הרטל שהיה מלחין בארוקי כשתקופת הבארוק כבר נגמרה. הווירטואוז ינס לינדמן לא הצליח כל כך להפיח בו רוח חיים. קונצ'רטו לצ'לו של היידן בדו מז'ור, עם הסולן טרלייף טדן; וסינפוניה קונצרטנטית לכינור וויולה של מוצרט עם אנטון ברכובסקי וליז ברטו השלימו את המבט אל הז'אנר הקונצרטי. יצירות גדולות, משיא הרפרטואר, המוצרט מתקרב אפילו לקדושה של ממש - אבל היה נדמה שהן גדולות מדי לממדים הצנועים של הערב, של התזמורת, של המנצח והסולנים, ושל האולם.

לפחות הפסטיבל כדרכו מכוון גבוה - וגם לזה ערך כשלעצמו.

פסטיבל אילת למוזיקה קאמרית: היום השלישי. תזמורת איגור לרמן וסולנים ביצירות הרטל, היידן ומוצרט. מלון דן אילת

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ