שוסטקוביץ מביס את (קפ"ע) באך

נראה שהקהל הישראלי למד לאהוב את שוסטקוביץ'. וגם: למה קפ"ע באך הוא קומפזיטור די מוזנח

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חגי חיטרון

לפני שנים אחדות סחה לי מנהלת סדרת קונצרטים קאמריים תל אביבית מוערכת, בשיחה שלא לציטוט, כי הקהל הנאמן שלה אמנם סקרן ורציני, אבל שוסטקוביץ' אינו מתקבל אצלו בברכה, בלשון המעטה.

קונצרט מיצירות שוסטקוביץ', שהיה ביום רביעי בפסטיבל פליציה בלומנטל בתל אביב, מול יותר מ-450 איש ואשה, הראה אחת משתיים: או שהקהל השתנה, או שתוכנית מושכת מצליחה לעניין רבים גם כשהמוזיקה היא על טהרת המאה ה-20. את התוכנית שהוגשה אפשר לאפיין כ"תובענית עם פיצוי". החלק התובעני היה שתי רביעיות מיתרים, מס' 7 ומס' 9; החלק הפחות תובעני (אבל עדיין "תובעני למדי", תלוי את מי שואלים) היה החמישייה לפסנתר ומיתרים; הפיצוי היה הקנטטה "ראיוק": יצירה מבדרת, סאטירית, מחתרתית בהיוולדה, פארודיה קצרה של שוסטקוביץ' על צווי המוזיקה ה"ריאליסטית" של סטאלין ועושי דברו.

באוזניי, אבן החן של הקונצרט היה הופעתה של רביעיית המיתרים "מנדלרינג", הן לבדה, בשתי הרביעיות, והן בחמישייה עם הפסנתרן תומר לב. הנגינה של האורחים מגרמניה סיפקה הנאה חושנית גם בפרקים בעלי המסר החד החריף, והמחישה שמסרים שוסטקוביצ'יים מסוג זה מתבטאים היטב גם בצלילים מלטפי אוזן. ב"ראיוק" התברר שזמר הבס בריטון הישראלי אלכסיי קנוניקוב (יליד ברית המועצות) מרגיש בקנטטה הזאת כמצוי באלמנט מובהק שלו, גם בזמרה וגם בתוספות המשחקיות המדודות, המבדרות. כך קנוניקוב וכך מקהלת המוזיקולוגים "אומרי ההן", בפי סטודנטים לזמרה מהאקדמיה בתל אביב.

אלכסיי קנוניקוב ומקהלת המוזיקולוגיםצילום: רוני איתן

למחרת הופיעה בפסטיבל תזמורת קאמרית מגרמניה (קשתנים בלבד, בקונצרט זה) ושמה "אקדמיית הבארוק של קלן", עם הזמרת הישראלית קלייר מגנג'י והצ'מבלן הישראלי אבינועם שלו, ובניצוח מנהלה של התזמורת, אלכסנדר וילנס. התוכנית נשענה על תירוץ – מלאות 300 שנה להולדת קרל פיליפ עמנואל באך (קפ"ע, בקיצור) בנו של באך הגדול, והוקדשה כולה ליצירותיו של הבן. ברקע, לפחות לדעתי, ריחפה השאלה אם קפ"ע באך הוא קומפוזיטור שמוזנח שלא בצדק, אולי בשל צלו של אביו. תשובה: מכל היצירות שבוצעו, רק זו שפתחה – סימפוניה לכלי קשת בסי במול מג'ור (מס' 658), נתפסה אצלי כמספקת תשובה חיובית על השאלה הנ"ל - למרות הביצוע המצוין מידי כל המשתתפים. עם זאת חובה לומר כי גם קונצרט מיוחד זה הוא בגדר מתנה; אירוע לא שגרתי, פסטיבלי באמת.

לא מיותר אפוא להזכיר, ולא לראשונה, שמגיעה תודה על המתנות שקיבלנו בפסטיבל פליציה בלומנטל (וכאן הוזכרו רק אחדות מהן), לשתי העושות במלאכת הניהול: אנט סלין, בתה של בלומנטל, שהיא מייסדת הפסטיבל והמממנת שלו, ואביגיל ארנהיים העוזרת על ידה. אגב, גם ספר התוכנייה, ובו סקירות על כל היצירות וכל המבצעים, עשוי ברמה מוקפדת מכבדת.

 הפסטיבל ה-16 למוזיקה על שם פליציה בלומנטל. מוזיאון תל אביב, קונצרטים ב-2.4 וב-3.4

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ