מלחינים־סולנים בסדרת "תגליות" של אנסמבל המאה ה-21

כשהמלחין הוא גם הסולן, נוצר עוד ממד למוזיקה - שלכל הפחות סולל נתיב ללבבות המאזינים

נעם בן זאב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נעם בן זאב

יפה עשה אנסמבל המאה ה-21 בערב זה, כששילב בתוכנית יצירות בהן המלחינים הם גם הסולנים: בוריס פילנובסקי הישראלי (יליד 1968) העושה בגרמניה, וגאו פינג הסיני מסצ'ואן (יליד 1970). כשהמלחין הוא גם הסולן, נוצר - לפחות תיאורטית - עוד ממד למוזיקה, ממד שבתוכו ניתן ליהנות ממנה יותר, ואם לא ליהנות לפחות להבין אותה טוב יותר, ואם לא זה ולא זה - לפחות לסלול נתיב ללבבות, אם מותר להתבטא בדרך פואטית משהו.

הנתיבים הללו היו נחוצים בשתי היצירות: "מלים ורווחים" (2005) של פילנובסקי, שממנה הדהד משהו מסגנונו של מלחין האוונגרד מאוריסיו קאגל, היא חסרת רחמים. ילנובסקי, בתפקיד שחקן, דיקלם כשהוא משתנק טקסט שנרשם מפי אדם גוסס, והאנסבל שליווה אותו הרעים בארבעה כלי נשיפה מעץ ושלושה ממתכת: צירוף גוונים חריף, לעומתי, שמביא לסאונד חסר חמלה כגיבור היצירה, מלאך המוות עצמו.

בשם שהעניק גאו פינג ליצירתו, "ארבעת הבלתי־דומים" (2012), הוא כבר הגדיר את אופיה: שם זה בסינית מסמל חוסר תואם וטוהר, עירוב כלאיים - לא בלתי דומה ליצירה של פילנובסקי. אלא שכאן הלשון והמחווה היו כנראה סיניים, ולא קל להיכנס לראש של תרבות זרה ומרוחקת: המלחין, סולן בפסנתר, מחא כפיים תוך כדי נגינה ותופף על גופו, שר והמהם, שרק והקיש - וגם הורה לנגנים לעשות זאת; והתוצאה, מלאת חיים ככל שהיתה - לפחות כך היה נדמה - נותרה חידתית.

עוד יצירה סינית נוגנה בערב זה, וכשמה - "התזות דיו" - כן נשמעה: מעודנת, מרפרפת באלגנטיות כמשיכות מכחול בדוכני הקליגרפיה לאורך הרחוב המסורתי בבייג'ין. "ריווינד" (2013) של הישראלי עופר פלץ (יליד 1978) פתחה גם היא בחידתיות מסוימת, בחוזרה על ג'סטה מורכבת, כדברי המלחין, שוב ושוב, עם הפסקות ארוכות בין החזרות ובסיום. נותר אפוא ליהנות באמת, כתמיד, מהמנצח ז'ולט נאג', שמחלץ הומור גם מהרגעים כבדי הראש ביותר, ויודע לתת לכל פרטיטורה, חידתית או מרפרפת, משמעות אמנותית.

מוזיאון תל אביב, 5.4, אנסמבל המאה ה-21 בסדרה "תגליות", מנצח: ז'ולט נאג', מיצירות עופר פלץ, בוריס פילנובסקי, דקינג וון, גאו פינג

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ