שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"פאניקה": חרמנות ו/או רחמנות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

רובין האודן הוא שחקן שכותב ספרים ומחזות רציניים (להפקה בפסטיבלים או תיאטרונים לא מסחריים) וגם מחזות הרבה יותר מסחריים. עם הרבה חוב מקצועי מוצהר לז'ורז' פיידו הצרפתי הוא ממלא אולמות מסחריים בלונדון, ובכל העולם. ב-2006 העלתה הבימה את מחזהו "חתונה מושלמת" והוא רץ 450 פעם, ועמיתי כתבו על ההצגה בהתלהבות (פרטים מאתר הארכיון המעולה של הבימה ברשת). אני התלהבתי קצת פחות, וסיכמתי כי "זה חומר מובהק לתיאטרון מסחרי, שמספק בידור עם לוויית רגש. בשביל ליל קיץ זה חביב, אם שוכחים שמדובר בתיאטרון רפרטוארי ואפילו לאומי."

אבל עם 450 הופעות לא מתווכחים. עתה זה ערב חורף, והבימה מעלה את "פאניקה", מחזה שכתב האודן עבור ובהזמנת שחקנית התיאטרון והקולנוע הפולניה רבת המוניטין קריסטינה ינדה המנהלת תיאטרון מסחרי באופיו בורשה, ושם הוא הועלה ב-2010. לפי מיטב ידיעתי על סמך גוגל המחזה לא הועלה עדיין באנגליה.

ככה זה נראה (מימין לשמאל): טלי אורן, נתי רביץ ואיילת רובינסון.צילום: ז'ראר אלון

כמו כל המחזות של האודן גם זה עבודה מקצועית: כל הטעויות נערמות זו על זו ביעילות. לקלאריס (איילת רובינסון) יש בעל בשם רוג'ר (נתי רביץ), המנהל רומן עם חברתה הטובה ביותר דייזי (טלי אורן). לקלאריס יש גם מאהב צרפתי בשם רובר (יואב דונט), והיא מביאה הביתה, ללא ידיעת בעלה, מעצב פנים גיי מאוד ששמו רודני (עמי סמולרצ'יק). נסיעות עסקים מתוכננות מתבטלות וכולם נפגשים בבית אחד, מחליפים זהויות בקצב, משקרים בלי הכרה. לבית מגיע גם בעלה הקנאי של דייזי, רוברט (קובי מאור). בסוף כולם רצים אחרי כולם כשהם מנופפים בידיים (רובינסון, שאמרת שמלתה נתפסת בתחתוניה ברגע מסויים, ואורן, שגם מתעטשת הרבה וברצף; מחיאות כפיים), סוחבים על הראש נוצות טווס (סמולרצ'יק), נוהמים הברות לא ברורות (בעיקר מאור אבל גם קצת רביץ; מחיאות כפיים), ומלהגים בצרפתית ו/או במבטא צרפתי (דונט).

זה באשר למשחק: כולם עושים מה שאמרו להם, כבעלי מלאכה מיומנים וחרוצים העמלים במשימתם. אלון אופיר ביים כדי שזה יהיה להיט (הרבה רעש ומהומה, מתוזמר בדיוק, ומידת החן היא עניין של טעם ומידה; בעיני זה היה חסר חן, אבל אני כבד). ירון פריד תרגם, ומכיוון שזו פארסה פיזית בעיקרה, השנינות מתומצתת למשחק מלים בין "רחמנות" ל"חרמנות". תפאורה (בית בבלגרוויה, שדייריו לא נוהגים לסגור את דלתו משום מה) ותלבושות א-לה-אר-דקו-רוקוקו נראו כהמשך מהצגת "לה רונדינה" באופרה.

ייתכן שבליל קיץ הייתי יותר סלחן. בחורף זאת נראתה לי מהתלה חסרת טעם שמצליחה בשעה וארבעים לעשות צחוק די מעליב מצרפתים, הומואים, אינסטלטורים, אמנים, בעלים, מאהבים, גברים ונשים. לדעתי בחירת הצגה זו על ידי התיאטרון הזה מעליבה גם את הקהל. אילו הייתי נקלע להצגה כזו בתיאטרון מסחרי בלונדון או בוורשה אולי הייתי מתפעל מהמקצועיות, אבל ספק אם הייתי מבזבז על זה זמן.

כאן מעלה את זה התיאטרון הלאומי (המונגש היטב לנכים). אני יכול רק לקוות שזה יכניס להם כסף, כי כבוד זה לא עושה להם. למען האמת רציתי מאוד שזה יהיה לפחות לא מזיק. אותי זה לא הצחיק. אבל זה הרי לא נעשה כדי להצחיק או להנות אותי. נחכה לדבר הקופה.

התאיטרון הלאומי הבימה מעלה "פאניקה" מאת רובין האודן. תרגום: ירון פריד. בימוי: אלון אופיר. תפאורה: אלכסנדרה נרדי. תלבושות: ילנה קלריך. מוסיקה: מיכאל גוטליב. תאורה: מאיר אלון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ