שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
רות אשל
אלה רוטשילד, "הקורד"צילום: גדי דגון
רות אשל

צריך לומר כבר מראש שהמופע "הקורד" של אלה רוטשילד הוא הצגה בשפה האנגלית ומתבסס בעיקר על טקסט. הנושא הוא בדידות של אשה בעיר הגדולה. על הבמה מבנה של חדר בו היוצרת מסתגרת ומנסה ליצור עולם דמיוני. הטקסט עטוף בריקוד, נגינה, שירה וחפצים תלויים מתנועעים. זה תיאטרון של אמצעים שונים. המופע הוא הזדמנות לרוטשילד להראות את הכישורים שלה.

בתמונת הפתיחה היוצרת מבצעת רצף משפטי תנועה. אפשר להתרשם מהטכניקה החזקה כרקדנית לשעבר בלהקת בת־שבע. בתנועות עצמן אין עניין והן מדגימות את הגוף הגמיש, הרגליים העולות גבוה, התנועה המדויקת. התנועה עמוסה, חסרת מנוחה, מקרינה חיצוניות, מעין מסכה. אי אפשר לגעת בה ולחבור למצבה הרגשי. היא מדברת הרבה על כמיהה לאהבה, על מקום אחר מאחורי הקשת בענן, אבל אלה דיבורים. היא קורעת דפים מספר, מספרת סיפורים קטנים, אבל חסר הריגוש.

אלה רוטשילד, "הקורד"צילום: נינו הרמן

חפצים שונים תלויים על חוטים דקיקים שקופים ואפשר להניע אותם כמו מובייל. יש שם צעצוע סוס, ספר, מנורת שולחן, מזוודה קטנה. כשהיא מניעה אותם היא נראית כמפעילת תיאטרון בובות ולעתים הופכת גם היא לבובה. הרעיון מסקרן וההפעלה נעשית במיומנות. כל זה אמור ליצור קסם, אבל זה לא קורה. היא שרה, מראה יכולות כזמרת המלווה עצמה בנגינה בגיטרה וכלי נוסף שאינני מזהה, מין סוג של קתרוס אלקטרוני. תוך כדי כך היא עומדת על רגל אחת ומדגישה שיווי משקל. מרימה את הרגל עוד יותר גבוה.

על גבי שולחן כתיבה היא מדגימה את המתיחות היפות של הגוף, אלא שקשה לחבור לחלומות של רוטשילד כי היא מקפידה על ריחוק, הכל נשאר ברובד שכלתני. יש להניח שעצם הבחירה בנושא מעיד על צורך לספר סיפור אישי, לשתף את הצופים, אבל היא משאירה חיץ, לא מוכנה או לא יכולה להסיר אותו, לחשוף את עצמה, ומסתתרת מאחורי ביצוע ושפע אמצעים תיאטרלים. חסר מגע של קסם שייתן חיים לכל העשייה.

"הקורד", כוריאוגרפיה, בימוי, שירה וריקוד: אלה רוטשילד, מוזיקה: דסקל מתן, תפאורה וחפצים: זוהר שואף, תלבושות: ענבל בן זקן, עיצוב תאורה: עמרי שיזף, סטודיו ורדה, מרכז סוזן דלל, 15.1

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ