"גם הוא באצילים": איזה ביזיון, איזו השפלה

אודי בן משה, שביים את הקלאסיקה של מולייר מתאמץ מאוד להצחיק את הקהל, ולא בוחל באמצעים. אבל ההצגה שלו מאוד לא מצחיקה ומאוד לא רגישה

מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיכאל הנדלזלץ

זה המחזה החמישי של מולייר שהבמאי אודי בן משה מביים בקריירה הלא ארוכה, יחסית, שלו. זה התחיל נמרץ ומבטיח עם "תעלולי סקפן" בחאן, נמשך מעניין עם "בית ספר לנשים" בקאמרי, התחיל להידרדר להצחקות למען עצמן ב"החולה המדומה" בחאן, והמשיך את הצלילה במורדות הטעם הטוב ב"טרטיף" בבית לסין. עתה הוא מגיע ממש לשפל המדרגה ב"גם הוא באצילים" בקאמרי.

בראיון בתכניה הוא מדבר ברצינות על כך שמולייר עוזר לו להתמודד עם החרדות שלו עצמו, וכי מסיה ז'ורדן (לא "ג'ורדן" כפי שהוגים את שמו חלק מהשחקנים), גיבור המחזה הזה, הוא בעיניו אדם פשוט ורגיש שסובל מרגשי נחיתות ומנסה להתנהג כמו "בחברה הגבוהה".

האצילות לא מחייבת ולא מצחיקה: אבי קושניר (משמאל), ענת וקסמן והלהקהצילום: דניאל קמינסקי

מכל זה אין זכר בהצגה העילגת והנלעגת הזאת. נכון, אי אפשר לעשות מולייר עם פאות ובגדים תקופתיים, אבל צריך להחליט אם מביימים מחזה על דמויות או ערב בידור של חיקויים עדתיים. מסיה ז'ורדן של מולייר הוא טיפש ותמים ומגוחך, שלא מבין מה הן מוסכמות חברתיות ועושה מעצמו צחוק. החברה הגבוהה שמה אותו ללעג באכזריות, ולכן זה גם מצחיק וגם כואב.

בבהצגה של בן משה מסייה ז'ורדן של אבי קושניר הוא אידיוט נלעג וקושניר עובד קשה מאוד ומצחיק במרץ (פועל), ולכן הוא מאוד לא מצחיק (אותי) כדמות. והחברה סביבו נלעגת לא פחות. ונכון שיש במחזה אלמנט מזרחי כי שאר הדמויות "מסדרות" את התמים הרוצה להיות "כמו אציל" וממנות אותו ל"אפנדי (בסגול מתחת לאלף ולא בפתח כפי שהוגים על במת הקאמרי) מממושי", אבל זה לא אומר שמשפחת מסיה ז'ורדן צריכה להיות סטראוטיפ גס רוח של עדות המזרח, עם מוסיקה ים תיכונית ספונטנית עאלק לעומת מלאכותיות קלאסית של ה"אצילים" הנוכלים כביכול. בהצגה הזאת מסיה ז'ורדן כאילו "משתכנז" לתוך חבורה של סנובים מנופחים ומגוחכים. האם יוצרי ההצגה הזאת ומפיקיה מבינים מה עובר על החברה הישראלית בנושאים אלה? נדמה לי שבשבילם הכל הולך כדי שזה יהיה מצחיק. וזה עצוב מאוד. וגם בטעם רע.

זה יופי שלוקחים את התרגום החופשי מאוד של נסים אלוני, עם "בלבלה", ו"מרקיז" ו"טיז". אבל גם אם נניח שלא משנה מה יש במחזה ואף אחד לא מתעניין בסוגיות סגנון וסתם רוצים להצחיק, אז גם מבחינה זאת ההצגה לחוצה, וכולם בה רצים וצועקים ועובדים קשה כדי להצחיק. אילו היתה זאת הצגת סטודנטים עם מרץ נעורים, גם אז אני בספק אם זה היה עובד. הכותרת היא ציטוט מההצגה. אני לא זוכר מי אומר את זה למי, אבל היא מסכמת את מה שחשתי כצופה, ומה שחשבתי שעובר על כמה מהשחקנים והשחקניות שעל הבמה.

את כל השחקנים על הבמה הזאת ראיתי בתפקידים רבים מעולים וטובים בעבר, ולזכותם אומר שכולם מתאמצים וכנראה עושים במיומנות מה שאמרו להם לעשות. אני מאוד אשתדל למחוק את ההצגה הזאת מזכרוני. בסוף מסיה ז'ורדן-קושניר אומר משהו על כך שההצגה היא משל, וכולנו הנמשל. את זה אני לא הבנתי.

התיאטרון הקאמרי מעלה "גם הוא באצילים" מאת מולייר. נוסח עברי על פי נסים אלוני. בימוי: אודי בן משה. מוסיקה: קרן פלס. תפאורה: לילי בן נחשון. תלבושות: סבטלנה ברגר. תאורה: רוני כהן

תגובות