"עננים": שינויי מזג האוויר

הצגה מינורית, עשויה ברגישות, משוחקת היטב, מבוימת כהלכה, נאמנה לנובלה שעליה היא מבוססת, מוקפדת. הזמן עובד ככה, והאדמה נחה. לא פחות ולא יותר

מיכאל הנדלזלץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מיכאל הנדלזלץ

אחד היתרונות של תיאטרון שוליים – ואנסמבל אספמיה של דליה שימקו שייך במובהק לעולם הזה – הוא שאינו חייב שום דבר לאף אחד. לא מצפים ממנו לספק את הפריפריה, וגם אם הוא מצליח לקושש תמיכה ציבורית אף אחד (טוב, עם שרת התרבות החדשה קשה לדעת) לא באמת יזדעזע אם יאמר על במתו משהו שמישהו יפרש כמכפיש או פוגע בתדמית קדושה. לכן הוא יכול להעיז מאוד, והוא רשאי להיות מינורי מאוד.

ההצגה הזאת שייכת, כך נדמה לי, לסוג המינורי. היא מבוססת על נובלה של יהודית קציר, ונעה בין חיפה (הו, בירת הפריפריה הצפונית) ותל אביב (המרכז הנורא הזה). תמרה היא אשה באמצע החיים – כך כתוב בדף התוכנייה; לפי חשבוני היא באמצע שנות השלושים לחייה, מה שמוכיח ש"אמצע" הוא מושג מאוד יחסי – והיא מחפשת את ההתלהבות והתקוות של עצמה בנעוריה המוקדמים, כשלמדה להיות ציירת, פיתתה את המורה שלה וחלמה לכבוש את העולם. עתה היא מבקרת בחיפה את דודתה הקשישה, הרוצה למות ומבקשת סיוע מבת אחותה, נפגשת עם המורה ההוא, הלום קרב ממלחמת לבנון א' שחייו ואמנותו התפוררו אחרי הרומן אתה, ועושה חשבון נפש.

להיפגש עם עצמך הצעירה: מאיה גסנר (למטה) וגיל יפרח (מעל)צילום: אהרל'ה הצמצם הבוער

אני מניח שהנובלה של קציר מפליאה לתמרן בין נימי הנפש של הגיבורה, בין תודעתה לתודעת הקורא. על הבמה, במחזה שכתבה דורית יוסיפוף-לוין, הדברים צריכים להראות. לכן דמותה של תמרה מפוצלת לשתיים, כשמאיה גסנר היא המבוגרת, המיוסרת-מבולבלת-מתברגנת-תוהה ומחפשת את האתמול, וגיל יפרח היא תמרה הצעירה, התוססת, הסקסית (שזה אומר שמישהו רוצה לשכב אתה; כך למדתי מההצגה. לא מישהי שעשתה סקס) ומלאת התקווה.

נעים היה לי להיפגש שוב כצופה עם רחל דובסון הותיקה, שבדמות הדודה הזקנה, ששבעה חיי כאב ורוצה למות, יש נוכחות בעלת משקל רגשי, ונהניתי לראות את שרון אלכסנדר ממלא בנוכחות חמה ומנוסה את דמות המורה-המפתה. לעומת זאת שירה עדן בדמות החברה נעמי נותרה דמות אפיזודית ותלושה.

כל זה עשוי בתשומת לב ורגישות, מבויים בקפידה וכהלכתו על ידי שימקו, עם השקעה מוקפדת במה שמצפים לו ב"תיאטרון": תפאורה מפורטת (דיתי אופק-צרפתי) ועבודת וידאו מושקעת המוקרנת על צורת ענן עם יצירות אמנות, כי הגיבורה הרי ציירת (וידיאו של יואב בראל וציורים של נועה סימון). יש מוזיקה מקורית יפה (איסר שולמן). זה עשוי באהבה והגינות, ובוודאי מספק מאוד את היוצרים, ולפי התרשמותי גם את הקהל שהיה הערב באולם.

ומה עם העננים? הם שטים, אם אני זוכר את השיר, לשום מקום. אז מה? אז ככה.

אנסמבל אספמיה מעלה "עננים", מחזה מאת דורית יוסיפוף-לוין על פי נובלה של יהודית קציר. בימוי: דליה שימקו. תפאורה: דיתי אופק-צרפתי. תלבושות: קארין דוד. מוזיקה: איסר שולמן. תאורה: זיו וולושין. וידיאו: יואב בראל. ציירת: נועה סימון. תנועה: עומר שמר, 29.6

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ