מקס רומאו: זמר איקוני במיטבו

ההופעה של זמר הרגאיי הג'מקייני בפסטיבל למוזיקה מקודשת בירושלים היתה פשוט מושלמת: אחדות ניגודים מופלאה, שהביסה את השטן שוב ושוב

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בן שלו
בן שלו

איש התקשורת היחיד שעשה עניין גדול מבואו של מקס רומאו לישראל הוא ערן סבאג. סבאג הקדיש כמה תוכניות בגלי צה"ל לזמר הרגאיי הג'מייקני, שורר בשבחיו כאחוז דיבוק, צלל לנבכי יצירתו ברמה תלמודית ובאופן כללי התייחס להופעה שלו כאילו הוא, סבאג, היה גיא פינס ורומאו – קניה וסט. באחת התוכניות, כשסבאג פצח בנאום נרגש שבו הוא השתתף בצערם וכאבם של כל אלה שייבצר מהם להיות בהופעה של רומאו, התחשק לומר לו: אוקיי, זמר נהדר, אבל אתה קצת נסחף, לא?

לא. אחרי ההופעה של רומאו בפסטיבל מוזיקה מקודשת אי אפשר שלא להצטרף אל סבאג (שקסקטו נצפה מתנועע בדבקות בקדמת הקהל) ולהשתתף בצערם וכאבם של כל מי שנבצר מהם להיות ביום חמישי במגדל דוד בירושלים. זאת היתה אחת ההופעות הכי טובות והכי משמחות שהיו בציון בשנים האחרונות. התרוממות רוח של שעה וחצי, עירוי בלתי פוסק של מזון מלכות לנשמה. "יותר קל להכניס גמל לקוף מחט מאשר להכניס את הרשע לממלכת אלוהים", שר רומאו בשיר "אויב הציבור מספר 1". אבל יותר קל להכניס את הרשע לממלכת אלוהים מאשר למצוא מלה רעה אחת לומר על ההופעה הזאת. היא היתה פשוט מושלמת.

מקס רומאו בהופעה בירושליםצילום: אוליבייה פיטוסי

רומאו היה כאן בפעם האחרונה לפני שמונה שנים וחצי, והזיכרון מהביקור שלו אז הוא של הופעה שהתחילה בצעד מהוסס והסתיימה בדהרה מענגת. הדינמיקה בהופעה אתמול היתה כל כך שונה, שאני מפקפק בהתרשמות מההופעה ההיא. בהופעה אתמול, שנפתחה עם השיר "צעד אחד קדימה, שני צעדים לאחור", לא היה צעד מהוסס אחד. מהשנייה הראשונה ועד האחרונה הפסיעה של רומאו והנגנים שלו היתה בוטחת ונמרצת וקרנה ממנה אחדות הניגודים המופלאה של אנרגיה ורוגע, שאפשר למצוא רק בהופעות רגאיי עילאיות.

הלהקה היתה מצוינת, בעיקר שני הנשפנים, סקסופוניסט וטרומבוניסט, ושתי זמרות הליווי. ובנוגע לרומאו עצמו – על אחד הכתלים של מתחם מגדל דוד הוקרן ציור של אריה מזנק. רומאו בן ה-70 התגלה כאחיו האנושי. הוא התנועע בגמישות ושר נהדר. לא זמר איקוני מבוגר שצולח הופעות על טייס אוטומטי, אלא זמר איקוני במיטבו, שגילו המבוגר בקושי ניכר בו. איך הוא שומר על רעננות כזאת? אולי גם בזכות המצפון. אחדות ניגודים מופלאה נוספת של הרגאיי היא זו שמשלבת שמחה ומחאה, גרוב ומאבק. גם היא נכחה אתמול במגדל דוד בריכוז גבוה במיוחד. כמעט כל השירים קראו בדרך זו או אחרת להיאבק בבבילון, בכוחות הדיכוי וההפרדה. יותר מכך – השירים סימלו בעוצמתם החיובית את הניצחון של הטוב על הרע. השטן הובס שלשום בירושלים שוב ושוב.

אבל השטן הרי יחזור ויקום על רגליו, ולכן "אנחנו צועדים מבוקר עד ערב, צועדים עד שהקרב יוכרע, צועדים להר ציון הקדוש" – לשמוע את מקס רומאו שר את המלים האלה, מתוך השיר "Marching", כל כך קרוב להר ציון. ואחר כך לשמוע אותו שר לבדו, בלי הלהקה, את "Redemption song" של בוב מארלי. דמעות בעיניים ושמחה בלב. הופעה בלתי נשכחת.

מקס רומאו בפסטיבל ירושלים למוזיקה מקודשת. מגדל דוד, 3.9

מקס רומאו בהופעה בירושליםצילום: אוליבייה פיטוסי

תגובות