"קאט האנדס": נטורי קרתא של הפינגווין

וויליאם בנט, ממייסדי ז'אנר ה"פאוור אלקטרוניקס", גרם לקהל הלם קטטוני מענג

אבי פיטשון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבי פיטשון

נפתח בלהסיר מהשולחן את הדאחקה המודחקת הבלתי נמנעת: האם יש קשר בין וויליאם בנט, ההרכב-של-איש-אחד ששמו "קאט האנדס", לשר החינוך? זו לא שאלה מטומטמת לחלוטין שכן יש עניין תיאורטי לחקור את הזיקה בין חברי שבט בנט לקיצוניות מסוג זה או אחר. על זו של נפתלי לא אתעכב מאחר ורבים אחרים כותבים על כך מדי יום ביומו. אבל לפני שבנט התחיל את "קאט האנדס", ועד לפני שנים ספורות, הוא היה חבר מייסד של "ווייטהאוס", אחד ההרכבים התעשייתיים הקיצוניים ביותר בהיסטוריה אם לא ה-, גם ברמת הסאונד – "ווייטהאוס", שפעלו בין 1980-2008, היו למעשה מייסדי הז'אנר שלשנים נודע כ"פאוור אלקטרוניקס", שמבוסס על מבחני סיבולת אכזריים בחומות של רעש לבן, פידבק ודיסטורשן מופשטים – וגם ברמת התכנים, שעסקו בכל טאבו אפשרי של החברה המערבית.

זה יכול להיות נחמד להציג את וויליאם בתור מעין הופכי נסתר של נפתלי, האיש שילדי ישראל מופקדים בידיו. בקיצור, נמסר לי שוויליאם בנט סיפר לאנשים שהביאו אותו להופיע כאן שסבתו ביקרה בישראל בצעירותה ושככל הנראה יש בו איזו חמש-עשרית של יהודי. אז אולי בבר מצווה הבאה בבית בנט אפשר לסגור הופעה.

"קאט האנדס" בהופעה בתל אביבצילום: דודו בכר

"קאט האנדס" הם לא "ווייטהאוס", לא מוזיקלית ולא תוכנית, למרות שאי אפשר לומר שאין שום קשר או המשכיות. כבר באלבומים המאוחרים של "ווייטהאוס", כמו גם בהופעותיהם במחצית השנייה של שנות האלפיים, צצו מתוך שטיחי הרעש, הצרחות והקללות — דפוסי מקצב שקיבלו צורה חד-משמעית במסגרת האלבומים של "קאט האנדס": השפעות של מקצבי מוזיקת וודו, הן אפריקנית והן האיטיאנית. המקצבים הללו משמשים בסיס למשטחי סאונד מופשט שאינם רעש לשמו אבל אינם מאד רחוקים מכך. גם ההופעה בחמישי התחילה במעין בדיקת מערכות שלכמה דקות נתנה לנוכחים תזכורת של מורשתו הרדיקלית של בנט.

כמה מלים על הנוכחים. במידה בה ניתן לשייך את המופע הזה לאחד מהמופעים שמוציאים את לובשי השחורים הוותיקים של הפינגווין מחוריהם, או במלים אחרות לשייך את המופע לכת, אפשר לומר שבעוד ש"מכאנו" או פיטר מרפי שהופיעו כאן מדברים אל האגף החב"דניקי, "קאט האנדס" מדברים אל "נטורי קרתא" או "תולדות אהרון", כלומר לגרעין האורתודוקסי הקשה ביותר. זה מסביר גם את מיעוט הקהל (מלכתחילה אף אחד לא בנה על מאות ולראייה הבחירה בפאפאיתו הצנוע במימדיו), וגם את הדבקות שלו. חבר ותיק מימי הפאנק באייטיז העלה תמונות מההופעה לפייסבוק וכתב "אני מביט כעת באלוהים". קנאי אחר שאני מזהה מאז פשוט עמד מול בנט וחייך חיוך של "הגיעו ימות המשיח". קובי אור התבאס שבנט לא הגיע עם בסטה של תקליטים. והשאר רקדו.

זה ההבדל המרכזי בין "ווייטהאוס" ו"קאט האנדס". בהופעות של "ווייטהאוס" (נכחתי בשלוש) יש אווירה של עימות, של תאונה-העומדת-להתרחש. לפעמים הקהל אכן מותקף, ולפעמים הוא מתקיף בחזרה. בהופעה הנוכחית מצב הרוח הוא כאמור של דבקות מתכנסת ומדיטטיבית בביטים שעוצבו כדי להשפיע עלינו בדרך מסתורית ולא מפוענחת עד תומה. בעוד שבאלבומים הדגש של הסאונד פרימיטיביסטי באופן מודגש יותר, בהופעה הנופך וההתכוונות בבירור טכנואידים, וכך נקלענו בשעה מוקדמת בהרבה מהרגיל לרייב אפל, מאיים, מכניס להלם קטטוני מענג.

"קאט האנדס" בהופעה בתל אביבצילום: דודו בכר

בנט לא מנגן על כלים חיים, הוא ניצב מאחורי סוללה צנועה שכוללת לפטופ קומפקטי ומיקסר בסיסי למראה. אבל כל חשש ממופע לפטופיסטי סטאטי פג במהירות. כאילו, מדובר בוויליאם בנט. אחרי דקות ראשונות של ריכוז במכשירים הוא פושט את הז'אקט, מתחיל לטלטל את הראש מעל המכשירים, לטפטף עליהם זיעה. מדי פעם הוא עוזב את העמדה ופוצח במחול פסדובלה משונה שהיה נראה מצחיק אם זה היה מישהו אחר, אבל בגלל שזה וויליאם בנט זה נראה פרוורטי ומטריד. מדי פעם הוא מרים יד השמיימה כאילו הוא מנגן ליישויות בלתי נראות ולא לנו. הוא אפילו שלח נשיקה אחת למעלה לפני שנפרד מעלינו בנשיקות באוויר ושני חלוצים מקומיים, אבנר וליז, איישו את עמדת הדי-ג'יי. כך בא לסיומו עוד מפגש מוצלח של הכת הסגורה.

"קאט האנדס", פאפאיתו, תל אביב, 3.9

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ