מיכאל הנדלזלץ
צחי הלוי בדמות "הזמיר, דודו עמר, מוקף יעלות חן המחוללות ריקודי בטן
הזמיר דודו עמר (צחי לוי) מוקף יעלות חן המבליטות את תאומי הצביה שלהן בריקודי בטןצילום: רפי דלויה
מיכאל הנדלזלץ

חג המחזמר בבת ים נראה כאילו נעשה כדי להתמודד עם העולם התרבותי של שרי הממשלה הנוכחית. אחרי שני מחזות זמר שהתחככו עם נושא התרבות היהודית, הנה מגיע מחזמר שיכול היה להתמודד, ולזכות, בפרס לתרבות מזרחית, אילו היה כזה (ובאמת, למה עוד אין?)

ולמרות שאני אשכנזי למהדרין, אני שמח להצהיר שבעיני ״הזמיר״ – מחזה מאת נועם חורב (שכתב גם את השירים) ושי ג׳ברי אשכנזי, למוזיקה של תומר הדדי – היה בעיני המחזמר המקורי והשלם ביותר, עם פגמיו, בפסטיבל הזה. וזאת מפני שבניגוד לשני האחרים הייתה בו, נוסף לאיכויות מקצעיות מרשימות, מידה מרתקת של אירוניה והומור עצמי. במלים אחרות, מחזמר על הסצינה של הזמר הים תיכוני (שזה ״מזרחי״ מכובס) שלא לקח את עצמו ברצינות רבה מדי, והיה הוא עצמו – עם מוזיקה טובה ואף תמלילים מתוחכמים, אבל כאלה שנשמעים גם פשוטים – וגם הפרודיה על עצמו.

מעשה בזמר ים תיכוני מצליח, יליד דימונה, ״הזמיר דודו עמר״ שלא מרוצה מעצמו, מחפש את עצמו ובעיקר משתוקק, למרות היותו נשוי לדקלה האוהבת והבלונדינית מדימונה, ללכת בעקבות הבולבול שלו, לזרועותיו של ג׳וניור, עורך הדין הזוטר במשרד אביו האשכנזי המתנשא. תמונותיו של הזמיר במעמדים מביכים מתפרסמות בעיתוני רכילות (אבל השחקנים על הבמה החזיקו במופגן גיליון של ״הארץ״; אתמהה), והאמרגן שלו, המזרחי אף הוא, מודאג. אמא שלו, זמרת מזרחית ידועה, ממליצה לו להיות הוא עצמו. והוא עצמו מוכן לפרסם תמונות פורנו של עצמו עם שלישיית גברים, ובלבד שיתנו לו לעשות את המוזיקה של עצמו, ולהיות גם ״יוצר״.

זה היה ערב מרתק, ורוב הזמן בשליטה סגנונית מעולה של הבמאי והכוראוגרף קלוד דדיה, והתזמור של אודי גרשוני. נכון שהמעמדים היותר ״ריאליסטיים״ נעשו ביד קצת כבדה, אבל הסך הכל היה מהנה ביותר.

הלהקה כולה היתה מעולה, נלהבת ומיומנת ומשועשעת, וה״כפיים״ הרמות מגיעות להילה הויזמן – דקלה הענוגה, הנזנחת והסולחת – אביבה אבידן שגורמת לאשכנזי כמוני להבין את חינה של מוזיקה שבאה מהמקום הנכון (מי אמר שמזרח ומערב לא יכולים להיפגש?), מתי אטלס האסלי וצחי הלוי, הוא ״הזמיר״ שמראה שאם אתה אמיתי, אתה יכול לעשות את שלך, ולצחוק על עצמך, וגם לנצח אפילו את הטעם המעודן שלי.

או שבהיפוך למזרחים ש״משתכנזים״ ויש להם ייסורי מצפון, אני הוא ש״התמזרחתי״. ועם ״זמיר״ כזה לי אין שום בעיה עם זה.

ועוד מלה אחת: חבל שמאמץ הפקתי שהושקע בשלושת מחזות הזמר המקוריים לא ייראה על ידי קהלים נוספים. מי המפיק שירים את הכפפה הזאת?

ועוד מלה אחרונה: תנאי הצפיה לנכים בהיכל התרבות (!) של בת ים עדיין מבישים.

חג המחזמר בבת ים בניהולו של אורי פסטר מציג: ״הזמיר״ מאת נועם חורב (שכתב גם את השירים) ושי ג׳ברי אשכנזי. מוזיקה: תומר הדדי. תזמור: אודי גרשוני. בימוי וכוראוגרפיה: קלוד דדיה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ