בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"בילי אליוט המחזמר": הלילה טוב לרקוד

גם ישראל יכולה להתגאות שיש לה "בילי אליוט" משלה, עם שני נערים מקסימים בתפקיד הראשי, וכמה אושיות מחזמר מנוסות. הפקה מסחרית, עם כל הרעש והצלצולים המצופים

18תגובות
תמונה קבוצתית עם בילי (ארנון הרינג, שני מימין), אחיו (אושרי כהן, ראשון מימין), אביו (אבי קושניר) וסבתו (דינה דורון)
יוסי צבקר

גילוי נאות: לא ראיתי את "בילי אליוט המחזמר" על הבמה בלונדון, כי הנחתי שכולם או כבר ראו אותו או עוד יראו אותו. לפיכך, אינני יכול להעיד עד כמה ההפקה הישראלית הזאת, המוצגת כמלאכת אהבה של כל עושיה, נאמנה למקור הבימתי שלה, בבימויו של סטיבן דלדרי, וגם אינני יודע עד כמה הפקה זו כפותה בהתחייבויות החוזיות להפקת המקור.

אני יכול לגמרי להבין את הצופים שראו במחזמר הזה, המבוסס על סרט מצליח, עם מוסיקה של אלטון ג'ון, וראו בו בסיס למחזמר פולחן. זהו צירוף מקצועי מאוד של כמה תבניות יסוד דרמטיות-מוסיקליות: מחזמר חברתי (ברוח "ללכת עד הסוף") על רקע שביתת הכורים הגדולה באנגליה של תאצ'ר, העימות של האינדיבידואל המוכשר, והסולידריות החברתית אותה הוא מעמיד במבחן, מחזמר של "מאחורי הקלעים", סיפור סינדרלה, דרמה משפחתית על התפוררות סמכות האב, מעט ענייני זהות מינית והסטיגמות שלה, וכמובן המחול, עם הסטיגמות ה"סיסיות" של הבאלט הקלאסי (כולל בדיחות על ה"חבילה" של הרקדנים בטייטס) וחגיגת החופש של הרקדן שאין להביעה במלים. אה, וכמובן, גם בילי הנער, עם הקסם שאין לעמוד בפניו.

המחזמר הזה הוא כבר תעשיה בינלאומית, כי הוא כבש את הווסט אנד ואת ברודווי, ומאז הוא גם תעשיה לייצוא, וההפקה הישראלית היא אחת מני לא מעטות כבר בעולם. ובכל מקום זה לא רק הצגה, אלא גם סיפור מציאת והכשרת הילדים המקומיים הצריכים לככב בהפקה.

אז אם אתם שואלים אותי איך ההפקה הישראלית, הרי התשובה היא שבסדר גמור. היא מנצלת היטב את כוחו של החומר, ואת רגעיו הדרמטיים, המלודרמטיים, הקומיים והמחזמריים. ה"צוגים" שמעלים חלקי תפאורה מעלה ומורידים אותה לבמה (תפאורה ניצן רפאלי) עובדים שעות נוספות, ולפעמים זה מרשים, כמו למשל כשצריך לרקע את קיר גדר התיל המוארת (עבודת תאורה מרשימה מאוד, עוד אחת, של קרן גרנק), ולפעמים זה דווקא פוגם באפקט תיאטרלי (כשהנער בילי מרחף בחלל הבמה, ובמקביל לו יורד מלמעלה חלק תפאורה לתמונה הבאה והורס את האפקט).

אלדר גרויסמן הבמאי והכוראוגרף ראה בעבודה הזאת יותר מהצגה, כמעט משאת נפש, והוא מצליח להפיק את המירב גם מרגעי הדרמה (בילי המורד באביו), גם מהרגעים סוחטי הדמעות (שירו של אביו של בילי המתגעגע לאשתו המתה, או מכתבה של האם שמתה לבנה), וכמובן את הקתרזיס שבמחול.

השחקנים בתפקידים הראשיים עומדים במשימה בכבוד ומעבר לכך: דפנה דקל היא המורה לריקוד, מיס וילקינסון, והיא מקרינה על הבמה טמפרמנט שגרם לי להצטער שאין היא מופיעה יותר במחזות הזמר בישראל, ועשו כבר לא מעט. אבי קושניר בתפקיד אביו של בילי דווקא כאן מגלם תפקיד דרמטי, מן הסוג בו הוא כמעט לא נוגע על הבמה, ומפגין יכולת לא מבוטלת (וגם קטע סטפס בהדרן, להזכיר את יכולותיו מימי "הבטלנים"), לאושרי כהן יש הזדמנויות דרמטיות למכביר, קצר, חריף ומרשים, ושני ה"בילים" ממלאים את התפקיד שבו הכל תלוי,  כצפוי וכמובן: ארנון הרינג זכה ב"בכורה הראשונה" ולשון גרנות-זילברשטיין ניתנה הזדמנות כבר אחרי ההדרן. זה הרי ידוע שילדים (וזה כולל נערים) גונבים את ההצגה, ואם הם גם רוקדים להפליא, גם הלב הקשוח ביותר – בעיקר של חובב מחזמר כמוני – נמס.

ואחרי כל זאת, קצת פרופורציות: "בילי אליוט המחזמר" הוא מלאכת מחשבת בז'אנר שלו, ואם זה נמצא בידי אנשי מקצוע (כמו, למשל, אלי ביז'אווי המתרגם, והמנהל המוסיקלי בן זיידמן) אז זה לא יכול להיות רע. החלק החברתי, שנשאר כמו במקור, רק בתרגום לעברית, לוקה בשחזור הצד הדוקומנטרי (נאומי תאצ'ר בעברית), והטיפול בנוש הזהות המינית נראה לי די מאכזב, אבל אלה ממש זוטי דברים. לעניות דעתי, על אף התרכובת הסוחפת והמוסיקה של אלטון ג'ון, זאת אינה יצירת מופת של הז'אנר, גם אם היא סוג של פולחן בן זמננו.

זהו מחזמר מצליח מלונדון, שהופק כאן במסגרת מסחרית לגמרי (NMC יונייטד, גלים הפקות וירון פלד), ולא על ידי תיאטרון רפרטוארי שרוצה כך גם למלא את קופתו, וגם אם זה לא ממש חידוש (עודד פלדמן פועל בתחום המסחרי הזה גם כן) הרי זו תופעה ראויה לעידוד, שכן זאת המסגרת הנכונה להפקות כאלה. ובהקשר זה ראוי לציין (ולהתפעל מאוד מהיכולת) את הופעתה במחזמר הזה של דינה דורון, בתפקיד סבתו של בילי: דורון גילמה את "אירמה לה דוס" בהבימה ב-1962, באחת מהפקות המחזמר המיובא הראשונות בישראל, וכעבור יותר מיובל היא עדיין במלא יכולותיה במשחק, שירה וגם ריקוד.

NMC  יונייטד, גלים הפקות וירון פלד מציגים ב"סינמה סיטי" ברמת השרון את "בילי אליוט המחזמר". ספר ומחזה: לי הול. מוסיקה מקורית: אלטון ג'ון. נוסח עברי: אלי ביז'אווי. בימוי גירסה מקורית: סטיבן דלדרי. בימוי וכוראוגרפיה: אלדר גרויסמן. ניהול מוסיקלי: בן זיידמן. תפאורה: ניצן רפאלי. תלבושות: יובל כספין. תאורה: קרן גרנק. מנצח: גיורא ליננברג.   



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו