בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"גלנגרי גלן רוס": עמלה על חלומות

סיפור על הישרדותם של היודעים להתאים את עצמם ל"מהלך": מחזה אמריקאי על מתווכי נדל"ן הוא הזדמנות למפגן משחק תיאטרוני של סוחרי אשליות מיומנים

3תגובות
תמונה קבוצתית של המתווכים השחקנים (מימין לשמאל): מוריס כהן, דביר בנדק, דב גליקמן, רמי הויברגר, ישי גולן ויעקב דניאל
אילן בשור

גיבורי "גלנגרי גלן רוס", מחזהו של דייויד מאמט האמריקאי, הם מתווכי נדל"ן, עיסוק הנטוע עמוק בהוויה האמריקאית, ומשום מה לא ממש נוכח בהוויה הישראלית, למרות היותה של זו נתונה באובססיה של "מירוץ לדירה", בכיכובם של זוגות צעירים, קבלנים ופוליטיקאים, ולמרות התרסקויות מתווכי נדל"ן מתוקשרות לאחרונה.

הגברים במחזה של מאמט (בהוויה האמריקאית זה לא בהכרח עיסוק גברי, ורב בו דווקא הייצוג הנשיי), המועסקים בסניף מקומי של רשת תיווך "נדל"ן" (כך נקרא המחזה כשהוצג בחאן הירושלמי ב-2001 בתרגומו של דורי פרנס) תלויים ב"ליד" מבטיח (במקור האנגלי lead, מידע על רוכשים פוטנציאלים של חלומות נדל"ניים, בעיקר על הנייר) כדי לסגור "דיל" (במקור deal, ושיכולי האותיות יפים אך מקריים). הם חיים מעמלות של חלומות. הם מתפרנסים מאומנותם לבנות גם מ"ליד" לא מבטיח "מגדלים פורחים" באוויר (כך תרגם דן אלמגור את כותרת המחזה כשזה הוצג בישראל לראשונה בהבימה ב-1984). אבל ה"דיל" והעמלה לא יתממשו עד שהחוזה החתום לא יגיע למרכז החברה והשיק יופקד בבנק, והקונה תמיד עלול להתחרט. קיומם של המתווכים (המשרד המרכזי עורך תחרות ביניהם, עם קדילאק למוביל בהבאת רווחים למשרד, ופיטורים לאחרונים ברשימה), תלוי ביכולתם להחזיק חלום בחיים מספיק זמן כדי לגזור קופון. לכן הם לוקים בחוסר ביטחון עמוק אותו הם נאלצים להסתיר מאחורי העמדת פנים של ודאות מוחלטת בשקרים שהם מספרים ללקוחותיהם (ולצופים) על הנכס, שהם מפיחים בו חיים בהבל פיהם, ובעצם על עצמם. הם תלויים ביכולתם לממש עמלה על יכולתם לאחז עיניים.

למעשה, המחזה של מאמט הוא סדרה של שלושה מונולוגים, ותמונה כללית אחת. בתמונה הראשונה שלי לוין, מתווך יהודי שפעם הצליח מאוד ולכן כונה "מכונת הכסף", מתחנן ל"לידים" טובים ממנהל המשרד החדש, הפקיד שממלא הוראות מלמעלה, יעיל ואכזר וחסר חמלה. בתמונה השניה מתווך אחר, מוס, מנסה לשכנע, ולמעשה לתמרן בתחכום אכזרי לא פחות, את עמיתו ארונוב לפרוץ למשרד, לגנוב לידים ולמכור אותם למשרד תיווך מתחרה; עיסקת המכירה כבר נסגרה – הוא רומז – ועכשיו צריך רק להשיג את ה"לידים" כדי להשלים את ה"דיל". במונולוג השלישי מתווך ותיק ומצליח, ריצ'ארד רומא, לוכד לקוח תמים ששם משפחתו "לינק" (היינו חוליה, החסרה תמיד כדי לסגור דיל ולהרוויח עמלה), ומשווק לו פילוסופיית חיים ופיסת נדל"ן. בתמונה המפגישה את כולם למחרת מתברר שהפריצה למשרד בוצעה, ונגנבו גם לידים וגם דילים שהם עדיין באוויר, אבל אנחנו לא יודעים על ידי מי, וגם לינק מגיע למשרד כדי להתחרט. כל מגדל הקלפים שהמתווכים בונים עומד להתמוטט על ראשיהם. הרגשות גואים, השפה בוטה: אומרים שהמחזה הזה מחזיק בשיא של מספר הפעמים בו מופיעה המלה "פאק" בעמוד של טקסט. יוסף אלדרור, היודע לתרגם לעברית מדוברת תרגם את זה כ"זין", הטיות של "להזדיין" ותוספת "פקקטע".

למרות המציאות המפורטת כל כך של עולם תיווך הנדל"ן האמריקאי – והפעם הזאת נשמרה הכותרת המקורית של המחזה, שהיא צירוף של שני אזורי נדל"ן עליהם מדברים על הבמה, ומעשה מלים חסרות משמעות שהמווכחים הופכים למשהו מוחשי בהבל פיהם – זהו בראש ובראשונה מחזה לשחקנים. הכל תלוי ביכולתם לממש על הבמה את ההוויות האנושיות המופרעות האלה, העסוקות כל הזמן בלמכור את עצמן, בין אם הן מאמינות בעצמן ובין אם לא. ואמנם גם בהפקות הקודמות בארץ של המחזה הזה היו על הבמה שחקנים שידעו את מלאכת המכירה העצמית. ההפקה הזאת בעיני היא הטובה מקודמותיה, שגם בהן שיבחתי את המשחק, גם הודות לליהוק.

על במה המצליחה ליצור אשליה של תמונת חוץ של האנגר תעשייתי המקרין בטון חשוף (עיצוב: כנרת קיש), וגם את פנים המשרד, המבולגן אחרי הפריצה, הכל באפור מדכא ועלוב, שולטים ביד רמה שלושה כוכבים היודעים איך לעשות מה, ואולי זה לא מקרה שלשלושתם יש, בצד כישרון ויכולת משחקית, גם נסיון רב כפרפורמרים טלוויזיוניים רהוטים, בעלי חוש תזמון מעולה.

רמי הויברגר הוא ריצ'רד רומא הסרקסטי והפרגמטי בתחילה, עם יכולת להפוך בין רגע לחיה אגרסיבית ודורסנית, ואחר כך ל"צ'ארמר". הוא המאלתר האולטימטיבי, עם יכולת נדירה לקרא נכון כל "מהלך" ולהסתגל אליו. הדרך בה הוא נוזף במנהל המשרד על אי יכולתו של זה להבין את "המהלך" – הויברגר עושה תנועת יד ימין מושטת קדימה ואחורה, ורק אז יורק מפיו את המלה הזאת, "מהלך" – היא פנינת משחק קטנה. שלמה בר שביט בהבימה ויגאל שדה בחאן היו טובים מאוד, והוא מעולה. העולם של מאמט מתאים לו היטב. הוא היה מצויין גם ב"גזע." אגב, נראה כי גם הבמאי משה נאור אוהב את מאמט ויודע לביים אותו (הוא ביים גם את "גזע" וגם את "המקום ממנו באתי" שלו).

דביר בנדק, שבעיני צופה תיאטרון וטלוויזיה ישראלים הוא. סוג של מאכער מתמיד שכל הזמן מוכר משהו, מצויין ביכולתו לתלות רמזי משפט באוויר, ולגרום לצופים ולפרטנר שלו בסצינה (מוריס כהן) להשלים את הנאמר, ולבטא את מה שאסור או לא נאה לחשוב, והוא הופך את התפקיד המשני הזה לאחד הראשיים.

דב גליקמן עולה על גדותיו בתפקיד היהודי הנצחי, פטפטן בלתי נלאה, באמת מעורר חמלה במעברים החדים בין שטפי צעקנות בלתי נשלטת, כמעל לא קוהרנטית, לבין התרפסות הססנית. הדרך בה הוא מושך פאוזה כשהוא מספר סיפור (לרומא, שמסוגל להיות מאזין מהופנט, כשצריך) היא שיעור בשליטה על קהל. בהבימה גילם את התפקיד הזה היטב נסים עזיקרי, ובחאן עשה אותו לא פחות טוב אריה צ'רנר. גליקמן עצמו גילם בהפקה בהבימה, לפני 22 שנים את לינק, אותו מגלם כאן בחן מהוסס ישי גולן.

יואב בר לב הוא חוקר המשטרה הענייני, ויעקב דניאל מגלם את מנהל המשרד, ובעיני הוא חוליה מעט חלשה יחסית, גם בגלל בעיות דיקציה בהשוואה לפרטנרים הדברנים המעולים האחרים. העיטורים המוסיקליים של אלדד לידור, מעין פסקול המדגיש רגעי מתח או אי שקט, השתלבו היטב עם צלילי טלפונים ניידים מן האולם.

זה לא סיפור על נדל"ן או על תיווך: זהו סיפור על הישרדותם של אלה שיודעים להתאים עצמם (שזאת הנוסחה הדרוויניסטית; לא הישרדותם של החזקים, כפי שנהוג לחשוב), כשהם לעולם מנסים למכור את עצמם, ולחיות מהעמלה על הערך העצמי שלהם, שנמצא באינפלציה דוהרת. סיפור עצוב על הגורל האנושי, המתווך עצמו בין החיים והמוות, ומנסה לשווא לגזור קופון ממשהו שהוא עצמו מפקפק בערכו.

תיאטרון חיפה מעלה "גלנגרי גלן רוס" מאת דייויד מאמט. תרגום: יוסף אל דרור. בימוי: משה נאור. תפאורה: כנרת קיש. תלבושות: דורון אשכנזי. מוסיקה: אלדד לידור. תאורה: חני ורדי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו