בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנה קרנינה זה הוא

הצגה למיטיבי לכת בספרות ובתרבות הרוסית, על חייו ואהבותיו של אמן הרומן הריאליסטי, שאהב את האנושות יותר משאהב את בני האדם, וכמו הגיבורה שלו, בסוף ירד מהפסים

2תגובות
קבוצת שחקנים מתיאטרון מאיקובסקי בתמונה קבוצתית מתוך הצגת "רומן רוסי"
יחסי ציבור, תיאטרון גשר

תיאטרון גשר, שגם אחרי רבע מאה של קיומו בישראל ואין ספור הצגות בעברית, גם על נושאים לגמרי לא רוסיים, וכשרוב שחקניו כבר לא רוסים, נחשב עדיין כסוג של מגדלור תרבות רוסית בישראל. מעמדו זה מתבצר דרך קבע באמצעות "פסטיבל גשר בינלאומי", עכשיו בעונתו ה-11, כשהוא מארח תיאטרונים והצגות מאמא רוסיה באופן סדיר. הפעם זוהי הצגה של תיאטרון מאיקובסקי ממוסקבה, בביקור שלישי כאן. מן התיאטרון הזה הגיע לישראל הגרעין הקשה של מייסדי "גשר": יבגני אריה, סשה דמידוב, יבגניה דודינה, נטשה וויטילוביץ'-מנור וסווטה דמידובה.

הפעם הביא תיאטרון מאיקובסקי הצגה שהיא למיטיבי לכת בספרות ובתרבות הרוסית: מחזהו של מריוס איבשקביצ'יוס הליטאי "רומן רוסי" מבוסס על הביוגרפיה של לב טולסטוי, יומניו וכתביו, כשה"רומן" שבכותרת מתייחס גם לסוגה הספרותית – שטולסטוי נחשב לאחד מאמניה הגדולים – וגם לעניינים הרומנטיים-מיניים בין גבר לאשה, ובמקרה זה טולסטוי ואשתו סופיה (עימה הוליד 13 ילדים וממנה ברח), וגם גיבורת הרומן שלו, "אנה קרנינה" ושלושת הגברים בעלילת הרומן על שמה (בעלה קרנין, מאהבה וורונסקי, ובעל האחוזה לוין). במובן מסוים אפשר לומר שהמחזאי מיישם כאן את הערתו של פלובר, "מאדם בובארי זה אני" כדי לומר, בין היתר, ש"אנה קרנינה זה טולסטוי", גם.

ההצגה, שנמשכת קרוב לארבע שעות (עם הפסקה, וכתוביות בעברית) מתמרנת בין תמונות מסיפורו של לוין מ"אנה קרנינה" ופרשת חיזוריו ונישואיו לקיטי (כשזה משולב עם פרשת חיזורי טולסטוי ונישואיו לאשתו סופיה), לבין הלבטים של אנה קרנינה בין שני הגברים בחייה, והתאבדותה (כשזאת מקבילה אפשרית לרצונו של טולסטוי להיות גם נשוי לסופיה וגם לנהל את חייו כאדם וגבר בנפרד), ותמונות מחייה המאוחרים של סופיה, שננטשה על ידי בעלה, ונאבקת על הקשר אליו, וזכרו, כולל סיפור יחסיה המורכבים עם ילדיה (בעיקר הבן הפסל, לב טולסטוי הבן) והסופר ההומניסט הדגול והמסתורי, שמקיף עצמו לקראת סוף חייו בחגורת הגנה מפניה, ומת – כמו אנה קרנינה שלו – בתחנת רכבת.

שחקנית עם שיער קצר וכפפות אדומות במרכז התמונה, מוחזקת על ידי קבוצת שחקנים בשחור, וברקע עשן
יחסי ציבור, תיאטרון גשר

בקווים כלליים אפשר לומר שזאת הצגה בסגנון ריאליסטי-סמלי מפורט (אביזרים חיוניים שמתפקדים בכל התמונות, תנור חרסינה גדול ולבן, אלומת קש ענקית), שפירושו גם משחק מחוות רגשי במצערת פתוחה עד הסוף, עם הבלחות של עבודה מסוגננת, כמעט כוריאוגרפית, שבה התיאטרון נהיה מרגש באמת (התמונות של אנה, שני הגברים שלה ומעיליהם).

זאת היתה חוויית תיאטרון מעניינת, גם כהתחקות אחרי התשבץ המורכב שערך המחזאי בין היצירה לחיים, והקשרים ביניהם. יותר משזה על טולסטוי (שדמותו מצטיירת כאן כמי שאהב את האנושות, אבל לא ממש אהב בני אדם; למעשה הוא איננו בכלל דמות במחזה עליו), או אפילו על מר גורלה של אשתו הפגועה (יבגניה סימונובה מעצבת בגבורה נואשת את האשה המוכה ההיא), זה על אותו ניסיון להבין את החיים באמצעות האמנות, או להיפך.

ועכשיו צריך לחזור הביתה, ולקרוא את "אנה קרנינה", אם כי תמיד נדמה היה לי שהמשפט הפותח ההוא על המשפחות המאושרות באופן דומה, אך מגוונות באומללויותיהן הוא ניסוח שנון, אך מופרך לחלוטין.

תיאטרון מאיקובסקי ממוסקבה מעלה (במסגרת פסטיבל גשר הבינלאומי ה-11) את "רומן רוסי" מאת מריוס איבשקביצ'יוס. בימוי: מינדאוגאס קרבאוסקיס. עיצוב חלל: סרגיי ברחין. תלבושות: מריה דנילובה. מוסיקה: גיאודרוס פוסקוניגיס. תאורה: איגור קפוסטין ז"ל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו