בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אקווריום": זקנה על "יבש"

כשהייתי צעיר קראו לזה "תזמורת בצורת", היום קוראים לזה "ליפ-סינק". הגופות הצעירים הם של שחיינים ושחייניות צורניים, בבריכה ללא מים, והקולות הנשמעים מפיהם הם של זקנות וזקנים המדברים על חיים, מין ומוות

16תגובות
קבוצת שחיינים בבגדי ים וורודים וכובעי ים פרחוניים, בתפאורה של בריכה בגווני כחול, ללא מים
יואב איתיאל

זאת הצגה על זקנה. ואני די זקן. אבל ההצגה מתאמצת לא להראות שהיא על זקנה. יש בזה הגיון. גם אני בעיני עצמי לא נראה זקן, ולא מרגיש זקן. זאת אומרת בגוף, כן, בהחלט זקן. בשכל, בליבידו, ברוח – לדעתי ממש לא.

אבל חוץ ממני אף אחד לא יודע את זה. אז אולי הרעיון של רוני ברודצקי לעשות ״הזרה״ לזקנה – זאת אומרת להפקיע אותה מהקשרה המפחיד – הוא דווקא נכון. בהצגתה ״אקווריום״ המופקת על ידי תיאטרון חיפה היא משמיעה טקסטים של אנשים זקנים בקולות רבי מבטאים וזקנים ומוגברים מתוך גופות צעירים וגמישים ונאים ונעים.

הבמה היא ברכה בלי מים, בגוונים כחולים-ירוקים. להקת השחקנים בבגדי ים וכובעי ים שמרניים בוורוד-כתום מתנהגים כשוחים בבריכה, או מבצעים תרגילי שחיה צורנית, ועושים ״ליפ-סינק״ (מה שבנעורי נקרא ״תזמורת בצורת״, תנועת פה וגוף לצלילי הקלטה) לדיאלוגים של קשישים נרגנים ושמחים, טפשים וחכמים, מודעים לעצמם או לא. והדיאלוגים הם על החיים, ומין ומשפחה ומוות.

רוב הקהל באולם בית ציוני אמריקה בתל אביב – חלקו הניכר צעיר ממני – גאה בצחוק של הנאה. ובאמת, היו שם גם רגעים של מלאכת תיאטרון ותנועה ותיאום נאה, ואני מלא הערכה לעשייה עצמה, ואני מבין שזה יכול להישמע מצחיק.

אבל אותי זה לגמרי לא מצחיק. כל הטקסטים שנשמעו מהבמה בקולות זקנים מגופות צעירים – במסגרת של שחיה צורנית מחוץ למים, גיחוך בריבוע – הם החיים שלי, וההרהורים שלי, והבדיחות שלי על עצמי, חיי ההולכים ונהיים מוגבלים ומותי האפשרי. וחשוב לי שהצעירים ממני יבינו שזה לא רק משעשע, וקצת מגוחך ולכן פחות מפחיד, אבל גם נורא אמיתי, שאני ה״בקרוב״ שלהם.

אז אני די חלוק בדעתי. אני מבין את הרעיון, העשיה, המטרה, הכוונה הטובה. אני מעריך את עצם העשיה, הקואורדינציה בתנועה ובהתאמה להקלטות, הבחירות המוסיקליות (סאטי, אופנבך, ורדי,  ועוד) והכוראגרפיה. זה השכל המקצועי שלי.

אבל בחוויה ההצגה הותירה אותי מדוכדך, קצת נעלב, מאוד חרד לתדמיתה של הזקנה, שהיא עובדה. אבל אולי דווקא התהייה הזאת בין החלק בי שאוהב את ההצגה, והחלק שאיכשהו נפגע ממנה – אולי זוהי מהות האמנות.

תיאטרון חיפה מציג "אקווריום". בימוי ועיבוד טקסט: רוני ברודצקי. כוראוגרפיה: טל קול. תפאורה ותלבושות: רות מילר. מוסיקה: נדב ויקינסקי. תאורה: חני ורדי. שחקנית חברי קבוצת "החיפאית": קרן אור, ארז ביטו, חן גרטי, מאור נגבה, מיטל נר, ולדיסלב פסחוביץ, רון ריכטר וארז שהרבני.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו