"אקווריום": זקנה על "יבש"

כשהייתי צעיר קראו לזה "תזמורת בצורת", היום קוראים לזה "ליפ-סינק". הגופות הצעירים הם של שחיינים ושחייניות צורניים, בבריכה ללא מים, והקולות הנשמעים מפיהם הם של זקנות וזקנים המדברים על חיים, מין ומוות

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
קבוצת שחיינים בבגדי ים וורודים וכובעי ים פרחוניים, בתפאורה של בריכה בגווני כחול, ללא מים
כך זה נראה, אבל התמונה לא שווה הרבה ללא צלילי הקולות הזקנים הנשמעים כאילו בקעו מן הפיות הצעיריםצילום: יואב איתיאל
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

זאת הצגה על זקנה. ואני די זקן. אבל ההצגה מתאמצת לא להראות שהיא על זקנה. יש בזה הגיון. גם אני בעיני עצמי לא נראה זקן, ולא מרגיש זקן. זאת אומרת בגוף, כן, בהחלט זקן. בשכל, בליבידו, ברוח – לדעתי ממש לא.

אבל חוץ ממני אף אחד לא יודע את זה. אז אולי הרעיון של רוני ברודצקי לעשות ״הזרה״ לזקנה – זאת אומרת להפקיע אותה מהקשרה המפחיד – הוא דווקא נכון. בהצגתה ״אקווריום״ המופקת על ידי תיאטרון חיפה היא משמיעה טקסטים של אנשים זקנים בקולות רבי מבטאים וזקנים ומוגברים מתוך גופות צעירים וגמישים ונאים ונעים.

הבמה היא ברכה בלי מים, בגוונים כחולים-ירוקים. להקת השחקנים בבגדי ים וכובעי ים שמרניים בוורוד-כתום מתנהגים כשוחים בבריכה, או מבצעים תרגילי שחיה צורנית, ועושים ״ליפ-סינק״ (מה שבנעורי נקרא ״תזמורת בצורת״, תנועת פה וגוף לצלילי הקלטה) לדיאלוגים של קשישים נרגנים ושמחים, טפשים וחכמים, מודעים לעצמם או לא. והדיאלוגים הם על החיים, ומין ומשפחה ומוות.

רוב הקהל באולם בית ציוני אמריקה בתל אביב – חלקו הניכר צעיר ממני – גאה בצחוק של הנאה. ובאמת, היו שם גם רגעים של מלאכת תיאטרון ותנועה ותיאום נאה, ואני מלא הערכה לעשייה עצמה, ואני מבין שזה יכול להישמע מצחיק.

אבל אותי זה לגמרי לא מצחיק. כל הטקסטים שנשמעו מהבמה בקולות זקנים מגופות צעירים – במסגרת של שחיה צורנית מחוץ למים, גיחוך בריבוע – הם החיים שלי, וההרהורים שלי, והבדיחות שלי על עצמי, חיי ההולכים ונהיים מוגבלים ומותי האפשרי. וחשוב לי שהצעירים ממני יבינו שזה לא רק משעשע, וקצת מגוחך ולכן פחות מפחיד, אבל גם נורא אמיתי, שאני ה״בקרוב״ שלהם.

אז אני די חלוק בדעתי. אני מבין את הרעיון, העשיה, המטרה, הכוונה הטובה. אני מעריך את עצם העשיה, הקואורדינציה בתנועה ובהתאמה להקלטות, הבחירות המוסיקליות (סאטי, אופנבך, ורדי,  ועוד) והכוראגרפיה. זה השכל המקצועי שלי.

אבל בחוויה ההצגה הותירה אותי מדוכדך, קצת נעלב, מאוד חרד לתדמיתה של הזקנה, שהיא עובדה. אבל אולי דווקא התהייה הזאת בין החלק בי שאוהב את ההצגה, והחלק שאיכשהו נפגע ממנה – אולי זוהי מהות האמנות.

תיאטרון חיפה מציג "אקווריום". בימוי ועיבוד טקסט: רוני ברודצקי. כוראוגרפיה: טל קול. תפאורה ותלבושות: רות מילר. מוסיקה: נדב ויקינסקי. תאורה: חני ורדי. שחקנית חברי קבוצת "החיפאית": קרן אור, ארז ביטו, חן גרטי, מאור נגבה, מיטל נר, ולדיסלב פסחוביץ, רון ריכטר וארז שהרבני.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ