על רגש ועל שכל באנסמבל סולני תל אביב

בביצוע הבכורה לקונצ'רטו לפסנתר ומיתרים של איל אדלר, "מרחבים", בלטו יותר האפקטים הסונוריים מאשר תחושת המרחב

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
חגי חיטרון

ההבחנה המקובלת למדי בין יצירות שמפעימות אותנו, "מדברות אל הלב", ובין יצירות שגורמות התפעלות אסתטית "קרה" הוצפה אצלי בקונצרט מעניין זה של אנסמבל סולני תל אביב.

הוצפה - כדי להתברר כמפוקפקת, וזו כמובן אינה תגלית מי יודע מה. הרי גם התפעלות מההפתעות של היידן בסימפוניה מס' 26, שכינויה "קינות", היא בבחינת רגש, וגם התפעלות מהשובבות של בריטן בקטע הפיציקטו של ה"סימפוניה הפשוטה" שלו, או מפרק הסיום הניאו־קלאסי הנפלא שלה, היא רגש.

בכורה ל"מרחבים" של איל אדלר: עמית דולברג עם "סולני תל אביב" בניצוח ברק טלצילום: ללא קרדיט

אז אולי רגש במובן ההבחנה המקובלת קשור במנגינות רומנטיות נוגות? רגש כזה היינו אמורים לחוות למשל בקטעים מסוימים בקונצ'רטו לצ'לו של שומאן, אשר בוצע הפעם בנוסחה מיוחדת, עיבוד שבו מנגנת תזמורת מיתרים במקום תזמורת סימפונית. העיבוד הזה פוגע ביצירה, לדעתי, אבל היה מעניין לשמוע אותו ולהיווכח בכך. נגינתו היצירתית של הצ'לן גבריאל ליפקינד היתה רטורית מאוד בלי להיות סנטימנטלית, עם צליל בהתאם, לא ענוג־מלטף אלא "מדבר".

חלק מעניין במיוחד בתוכנית היה ביצוע בכורה לקונצ'רטו לפסנתר ומיתרים, מאת איל אדלר. הסולן היה עמית דולברג. כינויה של יצירה זו הוא "מרחבים" והמלחין כותב בתכנייה שמדובר בתחושת "מרחב פתוח לאורך היצירה". יותר מתחושת המרחב בולטים האפקטים הסונוריים המיוחדים במיתרים כגון גליסנדי קצרצרים, רבע טון למעלה ולמעלה ותחושת דיאלוג בין הפסנתר והמיתרים. הקונצ'רטו הקצרצר הזה (10 דקות) מרתק בהחלט, כי כל הזמן מתרחש בו משהו, אבל לטעמי ולהבנתי ולצערי רוב המוטיבים (או אולי הולם לכנותם "מחוות") נשמעים כטיפוסיים במידה כמעט נדושה למה שנתפש כ"מוזיקה מודרנית".

מה עוד? אודה כי לא הבנתי את "הקטע" עם אלון אולארצי'ק, ששר וליווה את עצמו בפסנתר - כקטע מעבר קצר בתוך הסימפוניה של בריטן. זה נתפש אצלי כהפתעה לשם הפתעה. מה בנג'מין בריטן היה אומר?

אנסמבל סולני תל אביב בניצוח ברק טל. סולנים: הצ'לן גבריאל ליפקינד, הפסנתרן עמית דולברג והזמר־מלחין אלון אולארצ'יק. אולם וייל בכפר שמריהו. 24.3

כתבות מומלצות

משה טוב עם אשתו רות וילדיהם. הסיפור הוסתר במשך שנים

מתחת לאף של פינושה, השגריר הישראלי הציל מאות צ'יליאנים ממוות

התינוק הרוקד של "אלי מקביל"

אנחנו נתקלים במילה הזאת כל הזמן, מעטים יודעים מה מקורה

לפי תושבים, הורים המחפשים לילדיהם עתיד טוב יותר לא רושמים אותם לבתי הספר הממלכתיים-ערביים

למעט מאוד ערבים ביפו יש תואר אקדמי. המכשולים מתחילים כבר בגן

שיעור תכנות בבית ספר בנס ציונה. תפקידם של המורים נהפך לקשה מתמיד

ב-1 בספטמבר כבר לא אהיה מורה. שבעה רגעים מתוך המסע שלי במערכת

גרירת המסעדה, בשבוע שעבר. בלטה בקו הרקיע של נמל אברדין מאז 1976

המסעדה הצפה שהיתה מסמלי הונג קונג טבעה, ועבור התושבים זה סימן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ