"דג מוסר": דוחה, עלוב, עצוב
המשפחה במחזה היא לא מוסרית בעליל, אבל כל בניה משוכנעים בצדקתם. מערכון לא מצחיק במיוחד, ולא שחור מי יודע מה - למרות שיש גופות על הבמה - מתחזה לסוג של סאטירה חברתית ומעורר את השאלה העצובה "למה?" אני כבר לא יודע איפה המוסר פה
כותרת המחזה היא "דג מוסר" והמחזאית מירי חנוך מספרת בתכניה שהיא מכורה לכפל המשמעות שבדבר, ועל זה חשבתי לי שאפשר לקנות אותה די בזול. כפל המשמעות הוא שההצגה מתחילה בדג מוסר שמוכנס לתנור, ואילו המשפחה שאמורה לאכול אותו היא לא מוסרית בעליל: הם מעסיקים עובדת בלתי חוקית, יש בביתם חריגות בניה, הם מסתירים את העובדה שהסבא מת כדי להמשיך לקבל את הפיצויים שלו, ולא אגלה לכם עוד כמה גוויות קבורות אצלם ואיפה.
