"תג מחיר": בעוון אשר אנו יודעים

מה שנראה לפני חצי שנה פנטזיה מטורפת (ובעצם לא ברור למה) נראה היום כחדשות ישנות. זו הצגה שמטילה את האחריות על קהלה וקוראת לו לעשות משהו לפני שיהיה מאוחר מדי. אלא שלצופה הזה לא ברור מה הוא יכול לעשות, והוא חרד שכבר מאוחר מדי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל

המחזה של אלמה וייך "תג מחיר" הוצג לראשונה בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר, לפני יותר מחצי שנה, וזה היה לפני ש"תג מחיר" היה הכינוי השגור והמטעה לפשעי השנאה שהולכים ומתרבים נגד מי שאינם מאמינים שזכותם של היהודים על ארץ ישראל המקראית השלמה חייבת להתממש באופן מוחלט עכשיו. היום, בתיאטרון "תמונע", נראית פנטזיה עתידנית מלפני חצי שנה כחדשות ישנות.

ההצגה נפתחת בהרצאה מצולמת (שנקטע מהבזקים ממה שנהוג לכנות כ"התפרעות על רקע לאומני") של רוביק רוזנטל על סיפורו של השופט עלי, מראשית ספר שמואל א'. הכהן עלי, שהיה איש חיובי, לקה בגלל שלא מנע משני בניו, חופני ופנחס, לעשות הרע בעיני ה'. חטאו היה, לדברי פרשנים שרוזנטל מצטט, "בעוון אשר ידע" ולא מנע.

עיקר ההצגה הוא מפגש בתא מעצר בין עלי, חבר כנסת ממפלגה הדוגלת בשליטת היהודים בארץ ישראל השלמה, לבין בנו חופני, שפוצץ מסגד על יותר ממאה מתפלליו הערבים, וגרם לפציעה אנושה של אחיו פנחס. מחוץ לכלא מתגודדים תומכיו של חופני, העומדים לשחררו, וחייל מבועת ומפוחד שומר על העצור ועל אביו. במחזה האב, חבר הכנסת, מעניש את בנו שלו (ולמרבה המזל מוטיב העקדה לא גויס כאן) אבל, כמובן, אינו מצליח לעצור את הצונאמי הפוליטי-דתי הצפוי.

אלי מנשה מגלם באופן מצמרר את הטרוריסט האידאולוגי שלא אכפת לו למוטט את הבניין על יושביו. בעכו גילם את האב אייל שכטרצילום: יוהן שגב

אין לי כל טענה – למעשה יש לי רק שבחים – למי שחברו לעשיית ההצגה הזו. אלמה וייך שכתבה וביימה, עם נוגה אלקין אפרת (מאוד מפתה לשאול אם היא קשורה ליו"ר ברוטציה של ועדת החוץ והביטחון זאב אלקין), השחקנים אלי מנשה בדמות חופני, איש מחתרת יהודית נחרץ, ג'וש שגיא בתפקיד עורך דין זחוח, צביקה שוורצברג בתפקיד האב חבר הכנסת (המגלה להוותו שאידיאולוגיה מסוימת עלולה לחולל אסון; בעכו גילם אותו אייל שכטר) ואיתמר זנדני בתפקיד החייל המפוחד (המייצג היטב את אזלת יד צה"ל והשב"כ לעומת פשעי השנאה במציאות).

הבעיה שלי היא אחרת: ההצגה מטילה את האחריות על צופיה. היא אומרת להם: אתם יודעים מי מוביל את האזור הזה לאפוקליפסה של הרג ושנאה. אם יקרה משהו – וזה קורה, ממש עכשיו – זה יהיה "בעוון אשר ידעתם" ולא עשיתם דבר. ואני כצופה ההצגה מרגיש אשם וחסר אונים. העוון שלי הוא שאני יודע. ואני מודה: אין לי מושג מה אני – היחיד הכותב, ואפילו בעיתון בעל השפעה מסוימת - יכול לעשות כדי לבלום את האסון ההולך להתרגש לנגד עיני, ולהרוס את חיי, וחיי היקרים לי, וגם של אלה שלא.

"תג מחיר", הצגה שהועלתה בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר, ומוצגת (אינני יודע באיזו תדירות, ומתי) בתיאטרון תמונע. מחזה מאת אלמה וייך, בבימויה, יחד עם נגה אלקין אפרת. מוסיקה: אורי אפרת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ