"צעדים אחרים": הקול האישי אבד בכוריאוגרפיה

ארבעת הריקודים שהרכיבו את המופע "צעדים אחרים" הבטיחו אמירה עכשווית אירופית של רקדנים עם עבר בלהקות ידועות מהעולם. בפועל כולם סיפקו את אותה השפה התנועתית

רות אשל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
רות אשל

תיאטרון מחול ירושלים, בבימויו האמנותי של ליאור לב, העלה מופע עם ארבעה ריקודים של ארבעה כוריאוגרפים ישראלים שלכולם עבר מרשים כרקדנים שרקדו במשך שנים בלהקות ידועות בעולם, בעיקר באירופה. לולא ידעתי שמדובר בארבעה יוצרים ובארבעה ריקודים שונים, ניתן היה לחשוד שמדובר בכוריאוגרף אחד ובריקוד אחד. הסגנון עצמו, עם העומס שבפרטים, העצבנות, כשהכל מתנהל על קו דינמי אחיד – היה זהה אצל כולם. נראה שארבעת היוצרים אימצו את אותה שפה תנועתית ואני תוהה היכן הקול האישי שלהם במפגש עם מה שנטען בתוכנייה כאמירה עכשווית אירופית.

בחומרים התנועתיים היה יכול להיות עניין אם היו משמשים נקודת מוצא לפיתוחים אישיים. אבל כשהם חוזרים על עצמם לאורך המופע, זה מתיש. החומרים התנועתיים של ארבעת הריקודים דורשים רקדניות ברמה גבוהה כשוירטואזיות זו היא שפת הגוף שלהן. אמנם הן הצליחו לבצע את המשפטים המורכבים אבל חסר היה הברק והדיוק בקטעי האוניסונו. מביניהן בולטת לטובה הרקדנית עם השיער הקצר (שרה גרנגה). יתכן שהרכב חזק יותר היה עושה חסד עם העבודה של לב אבל הבעיה המרכזית היא קודם כל הכוריאוגרפיה של התוכנית. ובכל זאת מבין הריקודים, היותר בשל ומעניין הוא הדואט של ליאת ויסבורט, שבו שתי רקדניות נראות כמתאחדות ומתפרקות כשהן עוברות בהצלחה משוכות טכניות קשות.

התוכנית "צעדים אחרים" של תיאטרון מחול ירושלים. Backwardbill - כוריאוגרפיה: ליאת ויסבורט. מוזיקה: אלברטו ג'סטר נובלה; Step count - כוריאוגרפיה: ליאור לב. מוזיקה: קולאז. תלבושות: מומי גיל. תאורה: דב מיאלניק; Sneak Peak - מאת עידו בטש; Letters to a Dog - בימוי, כוריאוגרפיה וטקסט: איל נחום. תאורה: אורי רובינשטיין. מוזיקה: קולאז'. רקדנים: שרה גרנגה, קורנליה טרומפר, נועם פרנק, יואב קליינמן ,דנה חפוטה ,ספיר דויד.שחקן: ליאור לב.

מרכז סוזן דלל. 31.08

צילום: כפיר בולוטין

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ