"גריגורי, עלייתו ונפילתו": דרך הכוונות הטובות

מהנדס הגשרים שעלה מרוסיה עובד כשומר, ואשתו הלא-יהודיה משלימה הכנסה בדוגמנות עירום. הפסיכולוגית המטפלת בעולה לא מצליחה לטפל בחיי הנישואים המתפוררים שלה. שחקנים מעניינים, המון רצון טוב, אבל השלם הוא הרבה פחות מסך כל חלקיו והסוף עגום, וקשה להבין למה זה כך

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

את השיעור החשוב ביותר בביקורת התיאטרון (שלצערי מעט מדי יישמתי) קיבלתי מהדוכס תזאוס ב"חלום של לילה בלב קיץ" של שקספיר (בתרגומו של דורי פרנס). לפני הצגתם העילגת של בעלי המלאכה אומר הדוכס לקהל המיועד: "מה שנעשָה בתום / ובכנות אף פעם אין בו נזק. (...) נודה להם על כלום. כל מה שהם / יצליחו לבלבל ולקלקל / אנחנו נהלל ונמלל." אני מודע לנימה המתנשאת של הדוכס, אבל תאמינו לי, אני חושב שזה לקח נכון וחשוב.

מחזהו של איש תאורת התיאטרון הוותיק דן רדלר "גריגורי" בבימויה של פרידה רפאל בתיאטרון הספריה ברמתן גן כולו מלא כוונות טובות, רצון טוב ואף לא מעט כישרון ויכולת. סיפור אמיתי על עולה מרוסיה שרצח את אשתו והתאבד מובא לבמה מפיה של הפסיכולוגית שטיפלה בגריגורי זמן קצר, והיא המספרת, ובמחזה נפרשים לפני הקהל גם חיי הנישואים המתפוררים שלה. בעלה ההיי-טקיסט-סטארט-אפיסט האטום הוא חובב ציור, ולפניו מדגמנת בעירום אשתו של גריגורי. ועוד יש במחזה חבר רווק מרצה לספרות של הפסיכולוגית ובעלה, עוזרת בית צעירה וקשת שמיעה ומלצרית ממוצא אתיופי, וכל הגורלות - שלא ידעו זה על זה - נפגשים במפתיע להתפרצות "נובה" אלימה. אני חושב שמתחת לשפע הפרטים יש מחזה מעניין על נכויות – שמיעתית, הגירתית, משפחתית, רגשית, חברתית – אבל נחוצה עוד עבודה רבה מאוד כדי לחשוף אותו.

מפגש של נכויות. אמה היפה והאופטימית (מרינה שויף) וגריגורי חסר האשליות (סלבה ביברגל)צילום: שחף הבר

על הבמה נמצאת קבוצת שחקנים מעוררת סקרנות וציפיות: מרינה שויף היפיפיה והמוכשרת, אותה ראיתי על במה זו ממש לפני 15 שנים כהלנה היפה והשותקת ב"מלחמת טרויה לא תהיה"; חגית בן עמי, שחקנית אופי מעולה (לאחרונה ב"הכל בגן" בבאר שבע) שמשחקת מעט מדי, ניסו כאביה בעל הנוכחות המרשימה אותו ראיתי פעמים רבות בתמונע והוא צריך היה מזמן להשתלב גם במיינסטרים, סלבה ביברגל, העולה מרוסיה (תפקיד מעולה לאחרונה ב"מתים לרגע" בטלביזיה), דורי בן זאב, אישיות רדיופונית חד-פעמית וייחודית, אך חסר ניסיון במשחק תיאטרון, ועוד שתי צעירות חביבות ביותר, הדס מורנו ותמי רונן בתפקידים אפיזודיים.

וכל זה אינו מצטרף למשהו בעל קוהרנטיות כמעט מכל בחינה שהיא. השלם הוא הרבה פחות מסך כל חלקיו, וקשה מאוד להצביע על הסיבה האמיתית למה זה כך. יש למחזה ולהצגה גם מוטו מוצהר, על הגורל הקובע את העלילה החותרת לסוף הרע, אבל איכשהו נראה שהגורל היתל בהצגה הזו ועושיה, ומפגש הרצונות העזים והטובים – בתנאים קשים וללא תמורה מספקת - הביא לסוף עגום. במחזה, כמו בהצגה.

אבל, כאמור, "מה שנעשה בתום ובכנות אף פעם אין בו נזק."

תיאטרון הספריה מעלה: "גריגורי, עלייתו ונפילתו", מותחן חברתי מאת דן רדלר. בימוי: פרידה רפאל. תפאורה ותלבושות: דלית ענבר. תאורה: ניסן גלברד. מוסיקה מקורית: נעמה רדלר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ