מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

לפי חשבונו, השחקן האנגלי מייקל פנינגטון בילה יותר מ-20,000 שעות על הבמה עם ויליאם שקספיר, לא כולל זמן חזרות, קריאה, לימוד וכתיבה על הגאון מגדת נהר אוון. לכן היה זה רק יאה שהצגת היחיד שלו "ויליאם המתוק" תפתח את אירועי פסטיבל שקספיר בתיאטרון הקאמרי בליל שבת.

לבד על הבמה הריקה, עליה ניצבת כורסה קטנה, בחולצת בד כחולה בחלק הראשון, ובחולצת סריג בשחור-בהיר בחלק השני, הוא מדבר על איש התיאטרון ההוא, שמזה ארבע מאות שנה מקבץ בשולי אדרתו אנשי תיאטרון וחוקרים שמנסים לפצח את סוד קסמו, וליהנות מזיו יצירתו. פנינגטון משמש להם מורה נבוכים נגיש ונעים, בידענות, כישרון וחן.

נקודת הכניסה שלו לעולמו של שייקספיר היא דרך הלשון: בניגוד לבני דורו, והמוני מעריציו, מנאציו ומחקיו, שקספיר לא ייחס חשיבות למשלבי לשון: הוא היה מסוגל להיות פיוטי ומלומד, וארצי ומיידי במשפט אחד. הוא היה תרבות גבוהה ובידור נמוך בעת ובעונה אחת. ערס-אינטלקטואל. לא הרבה פרטים ביוגרפיים ידועים לנו עליו, ואת המעט הזה משלב פנינגטון בפרטים על חיי התיאטרון של זמנו, על תהפוכותיו, על יחסו של המחזאי עם המלכות (הוא נחשב אליזבתני, אבל הוא בהחלט ג'יימסיאני), ובעיקר על דמויות ממחזותיו, לאורך שבעה גילאי האדם.

מייקל פנינגטון מספר על חייו בשירותו של ויליאם הגדול

הוא מדבר על הילדים במחזות, המדברים מעט אך מביעים הרבה, על הנשים במחזות, שאינן אולי גיבורות, אך הן נבונות, רגישות ומעניינות יותר מהגברים, על הגיבורים שכולם פגומים, ועל הויכוח הרעיוני מוסרי שמפתה לתוכו כל הוא צופה קשוב, או צופה קשובה, ואם ההצגה עשויה היטב, מוצאים עצמם הצופים מחוייבים לנקוט עמדה.

פנינגטון מספר על אמצעי ה"סולילוקווי", המונולוג בו פונה הדמות במחזות שקספיר ומתקשרת ישירות עם הקהל, מאחורי גבן של שאר הדמויות. הצגת היחיד שלו היא מין "סולילוקווי" ארוך כזה, שהוא גם דיאלוג עם הקהל, בו פנינגטון חולק אתנו את האמת שלו על שקספיר, מאחורי הגב של הדמויות, המחזאי, וגם במובן מסוים מאחורי הגב של עצמו, השחקן המנהל רומן כאורך החיים עם "ויליאם המתוק" המתוק הזה.

מייקל פנינגטון בהצגת יחיד "ויליאם המתוק". הצגות נוספות בתיאטרון הקאמרי, אולם 3, היום ומחר. שעתיים ורבע כולל הפסקה, באנגלית, ללא כתוביות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ