"חיזור גורלי": סקס והבמה המסתובבת

זה היה סרט מצליח על משיכה קטלנית בין גבר נשוי לאשה סקסית על סף אובדן השפיות, ועתה (בעקבות הצלחה בלונדון) זה גם הצגה. הייתי יכול לחשוב על המון תפקידים מאתגרים יותר לאסנת פישמן, אבל אני מודה שכשרונה, כישוריה, אישיותה ונשיותה - הבימתיים - הם העושים את הערב הזה לראוי לצפיה

מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מיכאל הנדלזלץ - צרובה
מיכאל הנדלזלץ

מבין כל תרגומי שמות הסרטים הלועזיים שנעשו על ידי מפיצים ישראליים, הכותרת "חיזור גורלי" לסרט Fatal Attraction שאת תסריטו כתב ג'יימס דירדן בשנת 1986 הוא אחד המטומטמים ביותר. "משיכה קטלנית" היה אולי יותר נכון, לסיפור על סטוץ של סופשבוע אחד שהפך לרדיפה נואשת של אשה בודדה ומושכת אחרי הגבר הנשוי באושר, המסתיים באופן טראגי עבור כולם, ובעיקר עבורה.

אבל הסרט הצליח, ועם כותרתו העברית נתקבע בתודעה כסרט אפילו חשוב, שכן הוא מעמת את הצופה עם דרמה של המעמדות השבעים בחברה המערבית: מי האחראי וה"אשם" בסיפור של בגידה בחיי נישואים שיצא משליטה - הבוגד הגבר, או שותפתו לבגידה, האשה הסקסית והבודדה, ואת מי מענישה העלילה. בסרט בגרסתו המצליחה מאוד הנענשת היא האשה, כי אשתו החוקית של הבוגד רוצחת אותה, והקהל אהב את זה. אבל זה היה תיקון של רגע אחרון, כי בתסריט המקורי, כמו במחזה שכתב דירדן עתה על פי תסריטו (שהוצג השנה בלונדון), הסוף הוא פחות חד-משמעי, ומטיל הרבה יותר אחריות על הגבר.

הייתי יכול למנות, בלי לחשוב, לפחות עשרה מחזות שחשוב היה שהבימה תציג לצופיה, מן הרפרטואר הקלאסי, המודרני ואפילו המסחרי, אבל הם בחרו להציג את המחזה הזה על פי הסרט ההוא. אז עכשיו השאלה היא מה הם עשו עם זה. קודם כל, כדי להעלות על במת אולם מסקין את מקומות ההתרחשות המרובים – דירת העיר ובית בכפר שלו ושל משפחתו, המשרד שלו, בר, פארק, הדירה שלה – הופעלה הבמה המסתובבת. והחילופים מהירים, הדירה שלו בעיר נראית סביר, כל השאר הרבה פחות, בעיקר הדירה שלה שנראית עלובה ממש. אבל העיקר הוא שהבמה מסתובבת כל הזמן, וכצופה חוויתי סחרחורת קלה. ההתרחשות מתפתחת בתכליתיות זורמת, יש מוסיקה, יש הקרנות וידאו (כי היום אין תיאטרון בלי זה).

ויכולתי למנות, בלי לחשוב הרבה, לפחות עשרה תפקידים מהרפרטואר הקלאסי, המודרני ואפילו המסחרי שיעשו שירות נכון ומספק יותר גם לצופים וגם לכישרונה, כישוריה, אישיותה ונשיותה המושכת מאוד של אסנת פישמן. אבל אחרי שאמרתי זאת, אני שמח להצהיר שאם יש הצדקה לראות את ההצגה הזו, הרי זה בגללה, גם בקטע בו היא המפתה, דווקא באיפוק האפל מעט שלה, וגם בקטעי השיגעון.

עזה כמעט כמוות המשיכה המינית בין הגבר (אקי אבני) לאישה (אסנת פישמן)צילום: ז'ראר אלון

לצערי, אני נלהב פחות מהתאמתו של אקי אבני לתפקיד הגבר המתפתה. הוא חביב ורהוט, כמובן, אבל כשאני כצופה צריך להחליט בעד מי אני יותר (וזה הרי עיקר העניין כאן), לבי הולך איתה, ואפילו בגירסה הזאת, בה היא אישיות גבולית, ואף מעבר לגבול, וגם כשתפקידה נמוג לקראת הסוף. ריקי בליך מעצבת היטב את דמות האשה הנבגדת, אבל הרי זה מחזה בו יש רק שני תפקידים שיש מה לומר עליהם.

זה לא סיפור של חיזור, והוא רחוק מלהיות גורלי. אני יכול להבין את המשיכה (שלו אליה יותר, שלה אליו פחות, אבל אני כאן לא עד מומחה) וזה אפילו די מעניין, אם אין לכם משהו אחר לעשות בערב. אבל אני לא בטוח שבשביל זה הייתי ממליץ לכם ללכת דווקא לתיאטרון.

תיאטרון הבימה מעלה את "חיזור גורלי, מאת ג'יימס דירדן. תרגום: עידו ריקלין. בימוי: משה קפטן. תפאורה: ערן עצמון. תלבושות: אורן דר. מוסיקה: אורי וידיסלבסקי. וידאו: גיא מרום. תנועה: שרון גל. תאורה: מאיר אלון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ