כרוניקת מותו של המייל האישי

בתחילה היו מכתבים, אחר כך הדואר האלקטרוני, ואז הגיעו הטלפונים החכמים והרשתות החברתיות. עתה אנו כורעים תחת עומס הפניות הדורשות תגובה מיידית, ללא כוח או זמן להשקיע במכתבים ארוכים. הספד להתכתבות האינטימית

טדי ויין
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

את חשבון הדואר האלקטרוני הראשון שלי פתחתי כשהתחלתי את לימודיי בקולג', ב-1997, כמו מרבית מחבריי ללימודים. בארבע השנים שלאחר מכן שלחתי וקיבלתי אינספור מכתבים ארוכים, בהתכתבויות עם חברים בקמפוס ומחוצה לו, והרגל זה נמשך עוד כעשר שנים לאחר תום לימודיי.

עכשיו אני כבר לא זוכר מתי היתה הפעם האחרונה שכתבתי או קראתי מייל של ארבע־חמש פסקאות מלאות תוכן ואינטימיות. אני יכול לזקוף חלק מהצמצום בכתיבת המכתבים שלי לחובת הגיל והמקצוע: בימים אלה התיאבון שלי קטן יותר (במידת מה) לבחינה עצמית ארכנית בסגנון קנאוסגארד. אני מקדיש את מרב מרצי לכתיבה בענייני עבודה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ