מה מוביל אנשים שפויים לעשות ספורט אקסטרים כמו פארקור?

תחביב משונה של קפיצה בין גגות, או פילוסופיית חיים שלמה? אהרן צרפתי ובני יפרמוב מקדישים את חייהם לפארקור, מתעקשים שהוא לא בהכרח מסוכן ומסבירים למה אסור שיגיע לאולימפיאדה

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אהרן צרפתי (מימין) ובני יפרמוב עושים פארקור

בשלב מסוים הגיח שיפוצניק מיוזע מאחת המרפסות הנהדרות של יפו העתיקה. הוא הביט בשני הצעירים שקפצו שוב ושוב בין החומות התוחמות את הסמטאות המפותלות וצעק לעברם: ״אהבתי פארקור עד שביקרתי בפריז וברובע ה-14 ראיתי ילד שנופל מהקומה ה-15, אמרו שהוא התאמן בפארקור״. ואז עצר לרגע, עטה פרצוף מהורהר ותהה בקול: ״אולי זה בעצם היה ברובע ה-15 ומהקומה ה-14״. וכשהבין שזה לא מאוד משנה, הוא שיחזר את האירוע בתוספת אבחנה פתולוגית: ״שמעתי אותו צועק, ואז הוא השתתק לפני שהתרסק. הוא מת מדום לב ולא מהנפילה עצמה. זה היה מזעזע״.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ