בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לחצות את אוסטרליה ב-30 שעות ובלי דלק

איך חוצים את יבשת אוסטרליה ב-30 שעות בלי להשתמש בדלק? זה מה שינסו לעשות 40 צוותים מ-20 מדינות, שישתתפו באוקטובר בתחרות "האתגר הסולארי העולמי". ומדוע ישראל לא משתתפת?

9תגובות

המהירים ביותר חוצים את אוסטרליה מצפון לדרום בפחות מ-30 שעות נסיעה. המרחק הזה זהה בדיוק למרחק מתל אביב לפאריס. המהירות הממוצעת שלהם גבוהה ממאה קילומטרים בשעה והם נוסעים רק בשעות האור. כל זה מרשים אבל עוד לא הגענו לנקודה המרכזית: הם לא צורכים אפילו טיפת דלק. המכוניות שלהם מונעות רק באנרגיית השמש.

תחרות "האתגר הסולארי העולמי" (World Solar Challenge) תתקיים באמצע אוקטובר (16-23) ונחשבת לאירוע הגדול בעולם מסוגו. 40 צוותים, הכי הרבה אי פעם, ישתתפו השנה בתחרות. הם מגיעים מ-20 מדינות, כולל איראן, טורקיה, מלזיה, אוסטרליה, ארצות הברית ורוב מדינות אירופה. אין ביניהם צוות ישראלי ולמרות כל הדיבורים בארץ על מכוניות חשמליות, הרצון והיכולת הטכנית לבנות אותן גבוהים כנראה יותר באוניברסיטאות של טהראן, איסטנבול או טוקיו מאשר בתל אביב או בחיפה.

נתוני התחרות נשמעים כמעט בלתי אפשריים גם במכוניות רגילות. על המתחרים לחצות במהירות האפשרית את היבשת הענקית, מדרווין בצפון לאדלייד בדרום, מרחק של קצת יותר מ-3,000 קילומטרים. הם נוסעים בכל יום משמונה בבוקר עד חמש אחר הצהריים, חונים בלב הישימון, בנקודה שאליה הצליחו להגיע וממשיכים למחרת בבוקר. כל הקבוצות מספקות את כל צורכיהן בעצמן, כולל אוכל, חלקי חילוף, מכונאים, נהגים ושקי שינה. שופט מטעם התחרות מלווה כל אחת מהקבוצות כדי לוודא שהקפידו על החוקים. שבע נקודות ביקורת שחובה לעצור בהן, בין הקצה הצפוני של אוסטרליה לקצה הדרומי של יבשת הענק, מאפשרות לצוותים להתעדכן ולערוך כמה תיקונים ושיפורים לאורך המסלול.

מנהל המרוץ הוותיק, האוסטרלי כריס סלווד, משווה את הצוותים המשתתפים לנהגי ולמכוניות פורמולה אחת. הוא מודה שהעולם אינו עומד לנסוע בקרוב במכונית שמונעת באנרגיית השמש, אבל לדבריו, המרכיבים שמפתחים במסגרת המרוץ, ישתלבו כבר בעתיד הקרוב בתעשיית המכוניות החשמליות שצוברת תאוצה. בדיוק כמו שלא ניסע במכונית פורמולה אחת, אבל מרכיבים שפותחו במסגרת זאת יעזרו לשפר את המכונית המשפחתית שלנו.

חשוב לזכור, הוא מבהיר, שכמעט כל הצוותים המשתתפים מגיעים מאוניברסיטאות וממוסדות מחקר טכנולוגיים ברחבי העולם. אלה אנשים צעירים, רובם בשנות ה-20 שלהם, שמקדישים שנתיים לפיתוח ולבניית מכונית סולארית שתחצה את המדבר האוסטרלי. "אין בית-ספר טוב יותר לחיים", מסכם סלווד את נקודת מבטו.

בראיון טלפוני מאדלייד ל"הארץ", מסביר סלווד שלמרות שמדובר באתגר טכנולוגי אדיר, בחידושים מדעיים, בתכנון מטאורולוגי משמעותי ובעבודת צוות הכרחית, העניין המרכזי בכל הסיפור הזה הוא ההרפתקה. "הרוב הגדול של הצוותים שישתתפו השנה יודעים בוודאות שלא יזכו במרוץ. אין להם את היכולת הטכנית, הידע והסיכויים המינימליים לזכות והם בכל זאת מגיעים לכאן מכל העולם. יש לנו שתי קבוצות מאוניברסיטאות בטהראן ושתי קבוצות מטורקיה, קבוצות ממלזיה, מטייוואן, מאנגליה, מערב הסעודית, מארצות הברית, מקנדה, מהולנד ומעוד מדינות רבות. למרות שאין לרובם סיכוי לזכות, ההרפתקה של חציית היבשת מושכת אותם. אין כבר הרבה הרפתקאות כאלה בעולם הזה".

סלווד מביע במהלך השיחה כמה פעמים צער על כך שאף קבוצה ישראלית לא השתתפה מעולם במרוץ הסולארי. "אני יודע היטב שיש לכם טכנולוגיה מפותחת בתחום הזה, אבל מעולם לא פנה אלי צוות ישראלי כדי לברר אם אפשר להשתתף. זה מפתיע ומאכזב גם אותי אבל כדאי להפנות את השאלה לאחת האקדמיות הטכנולוגיות בישראל".

אמיר רוזנבליט, דובר אוניברסיטת בן גוריון הסביר במייל מפורט ש"לחברי סגל באוניברסיטאות בארץ אין תמריץ להשתתף בתחרויות מסוג זה. זה אינו מקדם את רשימת הפרסומים או את רשימת מענקי המחקר התחרותיים שלהם. גם רשויות המחקר במוסדות האקדמיים אינן מעודדות השתתפות בתחרויות כאלו משום שזה כרוך בהוצאות כספיות גבוהות. לא תמיד המחקר הרציני הוא זה שמצטלם טוב או נראה מגניב בכתבות בעיתון".

יוריט לוסברג

דוברי המוסדות האקדמיים האחרים בישראל בחרו להתעלם מן השאלה מדוע אין קבוצה ישראלית במרוץ הסולארי הגדול בעולם. גם נציגי שתי האוניברסיטאות המשתתפות מטהראן בחרו שלא להגיב לפנייתי. המשתתפים האחרים במרוץ דווקא נענו ברצון ובחדווה.

חייזרים על הכביש

המרוץ הסולארי הראשון נערך באוסטרליה כבר ב-1987. המכוניות הקטנות, השטוחות, נראות מאז כחלליות מבהיקות, מכוסות בפנלים סולאריים שקולטים את אור השמש וממירים אותו לאנרגיה חשמלית, שנאגרת בסוללות ומועברת למנוע. הפעולה של המכוניות האלה שקטה לחלוטין ומלווה רק ברחש קל. מיותר לומר שאין להן צינור פלטה מזהם. כאשר ליוויתי לפני כמה שנים מרוץ דומה שחצה את ארצות הברית צעקו אחרינו בכמה עיירות "זהירות! חייזרים נוסעים על הכביש". האילוצים המרכזיים הם הפחתת משקל, צורה אווירודינמית טובה, הקטנת חיכוך וניצול מירבי של האנרגיה (ראו מסגרת).

שלוש קבוצות נחשבות השנה כמועמדות בולטות לניצחון: אוניברסיטת טוקאי היפאנית, שזכתה במרוץ הקודם בשנת 2009, אוניברסיטת מישיגן מארצות הברית, שנחשבת לקבוצה העשירה מכולן, וקבוצת "נואון" מהמכון הטכנולוגי בדלפט, הולנד, שמציגה מכונית ושמה "נונה 6". נואון זכו בארבעה מחמשת המרוצים האחרונים ונחשבים מובילים בתחום.

סלווד מסרב להצביע על המועמדת הבולטת ביותר לדעתו, אבל מציין את ההולנדים, שמוכיחים לדבריו שלא צריך תקציב גדול. "יש להם גישה מיוחדת, מסורת של השתתפות, ארגון מסודר וסיבולת עצומה. מה שמייחד אותם הוא הגישה ותשומת הלב לפרטים. הם מטפחים את זה כבר שנים וזה מניב תוצאות".

פייר ואן זונוולד, צעיר הולנדי בן 25, עומד בשנתיים האחרונות בראש קבוצת "נואון". הוא לומד עיצוב תעשייתי, אבל בשנה האחרונה מקדיש את כל זמנו לפרויקט הסולארי. "אנחנו כאן כדי לזכות", הוא מסביר בשיחת טלפון

מאוסטרליה. "הפרויקט כולו זוכה לפרסום רב בהולנד. יש קהל גדול שעוקב אחרינו ויש לנו מסורת של זכיות רצופות. לפני שנתיים קרתה תקלה וזכינו רק במקום שני, אבל יש לנו כל הכוונות לתקן את זה. המכונית שלנו מצוינת, היא יותר אמינה מקודמותיה ויש לה צורה אווירודינמית טובה יותר".

הצוות של ואן זונוולד מונה 13 חברים. הם שוהים באוסטרליה חודש שלם לפני התחרות. "אנחנו עושים כאן הכנות אחרונות וזה חשוב להתארגנות שלנו. בהולנד אין כל כך הרבה שמש". הניסיון של נואון מוכיח שהלוגיסטיקה במרוץ מורכבת מאוד ושהות ארוכה בדארווין, נקודת המוצא של המרוץ, עוזרת. לכל אחד מחברי הצוות יש תחום התמחות ואחריות. רוב אנשי הצוות הם סטודנטים שלומדים הנדסה. אחדים מתמחים באווירודינמיקה.

האנס פיטר ואן וולתובן

ואן זונוולד מסביר שהשתתפות בפרויקט כזה יש בה ערך רב בעבור הסטודנט. "זאת הזדמנות חד-פעמית בעבורנו לצבור ידע תיאורטי לצד התנסות מעשית ומקצועית. זה חלום. איזו עוד הזדמנות תהיה לנו לבנות מכונית ניסיונית משלב התכנון התיאורטי ועד לנסיעה במרוץ? גם בפורמולה אחת לא ייתכן מצב שבו אדם אחד עוסק בתחומים שונים של המכונית והצוות. אצלנו זה אפשרי".

בצוות של "נואון" אישה אחת בלבד. נאדין רודוויק, בת 23, לומדת עיצוב תעשייתי ואחראית בקבוצה על ארגונומיקה (התאמת התא לצורכי הנהג שישתמש בו) ועל יחסי הציבור. ההסבר היחיד לדבריה למיעוט הנשים שמשתתפות במרוץ נובע ממספרן המצומצם בפקולטות להנדסה. "רוב הזמן אני בכלל לא זוכרת שאני האישה היחידה בצוות. כולנו עושים את המשימות שלנו ומרוכזים מאוד בזכייה במרוץ. העבודה במסגרת הזאת לימדה אותי המון על נושאים טכניים אבל גם על ארגון תקציב, עבודה מול עיתונות ועוד דברים שאזכור כל החיים שלי".

חברים של פרארי

סטפאנו מאליו, ראש הקבוצה האיטלקית "אונדה סולארה", יודע היטב שקבוצתו אינה מועמדת לניצחון ובכל זה נרגש לקראת המרוץ. "הקבוצה שלנו מורכבת מאנשים שמתעניינים באנרגיה חלופית. רובנו לא סטודנטים אלא מהנדסים וטכנאים. יש לכולנו מטרה אחת: בניית מכונית סולארית טובה. מבחינתנו כאיטלקים, זאת גאווה לייצג את המדינה שלנו, שיש לה מסורת ארוכה כל כך בתחום תעשיית הרכב ובמרוצי מכוניות".

המטרה של "אונדה סולארה", לדברי מאליו, היא פשוט לסיים את המרוץ. "יש לנו תקציב נמוך יחסית לקבוצות הגדולות. אם נצליח להגיע לאדלייד זה הישג ענק. חשוב לזכור שרק שליש מן המשתתפים במרוץ הקודם הגיעו לקו הסיום".

הישג אחד כבר מעורר אצל מאליו גאווה עצומה - המכונית של "אונדה סולרה" הוצגה לפני היציאה לאוסטרליה במשך כמה שבועות במה שהוא מכנה "מקדש הספורט המוטורי", המוזיאון של פרארי במאראנלו.

האנס פיטר ואן וולתובן

החלומות של סרטל טנטה, ראשו קבוצת "סוקראט" מאוניברסיטת איסטנבול, דומים לאלה של מאליו. זה המרוץ הבינלאומי הראשון ש"סוקראט" משתתפת בו, לאחר שזכתה שלוש פעמים ברציפות באליפות טורקיה למכוניות סולאריות. "המשאלה שלנו היא להשלים את מסלול 3,000 הקילומטרים. אנחנו מאמינים שהמפתח הוא עבודת צוות והעזה. חשוב לדעת לפתור בעיות בשטח ולהתאים את עצמך לשינויים בדרך".

לאריק האוסמן, ראש קבוצת מישיגן מארצות הברית, יש שאיפות גבוהות יותר: "הפחתנו השנה מאה קילוגרם ממשקל המכונית. כרגע היא שוקלת בערך 150 קילוגרם בלי הנהג. שיפרנו גם את המבנה האווירודינמי שלה ואנחנו חושבים שיש לנו את אחת המכוניות התחרותיות ביותר. אנחנו נוסעים כדי לזכות. את הדברים שלומדים במרוץ כזה לא מלמדים בכיתות וכל מי ששותף למרוץ מרוויח ניסיון לחיים".

אנדריס סמסונס, מנהל קבוצת "אורורה" האוסטרלית, מרגיש כמארח. לדבריו, קבוצתו עזרה עד כה בהקמתן של עשר קבוצות סולאריות ברחבי העולם. "המכוניות שהם בנו בעזרת ההדרכה שלנו משתתפות עכשיו במרוץ וזה מקור לגאווה. פיתוח החשיבה על אנרגיה חלופית הוא מטרה חשובה בעבורנו". "אורורה" היא לדבריו אחת המועמדות לניצחון בעיקר בזכות הניסיון הרב של הצוות, שחלק ממנו השתתף במרוצים קודמים.

למה יש לך מכונית

יורון הרינגמן הוא מהנדס אלקטרוניקה שעובד בחברת הייטק בהולנד. הוא מעולם לא ביקר באוסטרליה אבל בזכות אתר האינטרנט שלו נחשב למומחה גדול בתחום המכוניות הסולאריות. "זה רק התחביב שלי, אבל אני מקדיש לו המון זמן ואנרגיה", הוא מסביר בשיחת טלפון שנערכת בשעות העבודה. מאז 2007 הוא עוקב אחר כל המרוצים של מכוניות סולאריות בעולם ובייחוד אחר המרוץ באוסטרליה. "זה האירוע המרכזי בתחום ומושך הכי הרבה קבוצות ועניין".

גם הרינגמן מסכים שלא ניסע בעתיד במכוניות סולאריות אבל רואה חשיבות עצומה לקיום אירועים מסוג זה. "הסוללות, למשל, עוברות בימים אלה שינויים גדולים. הן יהיו יעילות וקלות יותר וכדאי לזכור שרובן פותחו במרוצים מסוג זה. אין לי ספק שיאמצו אותן גם בתעשיית המכוניות הרגילות. האירוע כולו מצוין כיחסי ציבור לשימוש נרחב באנרגיה סולארית. הוא נפלא ככלי הכשרה לסטודנטים. רובם ישתלבו בעתיד בתעשייה הרגילה, ‘הנורמלית', אבל הם יביאו לשם את הידע והעניין שצברו כאן".

לדברי הרינגמן, המרוץ השנה מעניין במיוחד דווקא כיוון שהמכוניות דומות מאוד. בשנים האחרונות פותחו תאים סולאריים זולים שמאפשרים גם לקבוצות דלות באמצעים להשתתף במרוץ עם מכוניות טובות יחסית. המבחן האמיתי עכשיו אינו בפריסת התאים הסולאריים, כי כולם משתמשים באותם תאים, אלא באיכות של הקבוצה. האם המכונאים והטכנאים שלה טובים מספיק כדי לשרוד מרוץ כה ארוך, האם המכונית עמידה מספיק, האם הנהגים טובים וערניים מספיק?

הרינגמן מסביר שחלק גדול מן הנהיגה נעשה בחום של 40 מעלות בלב המדבר. "הם מחליפים את הנהגים כל שלוש שעות בערך אבל זאת עדיין משימה פיסית קשה". משקל הנהגים אינו מהווה מרכיב בחישובים כי אם משקל הנהג נמוך מ-80 קילוגרם יוסיפו למכונית משקולת שתאזן זאת". כאשר אני תוהה איך יבלה הרינגמן את השבוע שבו ייערך המרוץ באוקטובר הוא צוחק ואומר שכבר הודיע במקום עבודתו שהוא יוצא לחופשה. "אני עוקב אחר האירוע במשך כל היממה ומעדכן את האתר שלי כל שעה. יש לתחום הזה המון אוהדים שעוקבים ברחבי העולם אחר ההתפתחויות ואני מעניק להם שירות חשוב".

השאלה באיזו מכונית הוא נוסע מעוררת אצלו תמיהה גדולה. "מכונית? למה אני זקוק למכונית? אני נוסע לעבודה ברכבת ואת כל שאר הסידורים אני עושה על האופניים שלי. מכונית צורכת המון אנרגיה ומזהמת. מה, אתם בישראל עוד נוסעים במכוניות?"

כריס סלווד מביע תהייה דומה. יש לו אמנם לדבריו סובארו ישנה, אבל הוא משתמש בה רק כאשר אין ברירה. "לעבודה אני נוסע ברכבת" הוא מסביר. בימי המרוץ הוא דווקא נוסע בלי הפסקה במכונית שעוקבת אחר המתחרים. "כמעט מחצית מן המשתתפים לא מסיימים את המרוץ ואני מכיר היטב את רגעי המשבר של אלה שנתקעו בלב הישימון האוסטרלי עם גלגל שבור או כשל חשמלי. הם צעירים שהגיעו עם ציפיות עצומות וזה קשה. אני שם כדי לעודד אותם. אני אומר להם שהשמש תזרח גם מחר".

נונה 6

• משקל: 145 קילוגרם

• אורך: 4.44 מטר

• רוחב: 1.75 מטר

• גובה: 0.94 מטר

• שלושה גלגלים

• מהירות ממוצעת: 100 קמ"ש

• 1,690 תאים סולריים בשטח 6 מ"ר, ביעילות של 22%

• סוללת ליתיום במשקל 21 ק"ג וביכולת 5 קילוואט לשעה

• מנוע: CSIRO הנעה ישירה לגלגלים האחוריים

• צוות: 13 משתתפים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו