יחסים

מתחילות ולא גומרות

שחר קדרון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שחר קדרון

"מערכות יחסים מזדמנות: זיהוי הגדרות לסטוץ, קריאת־זימה, חברים לזיון, וחברים עם הטבות". זוהי הכותרת של מחקר אמיתי לגמרי שהתפרסם בחודש שעבר ב"כתב העת הקנדי למיניות אנושית". מטרת המחקר היתה לברר אם אנשים צעירים אכן מבחינים בין ארבעת סוגי הקשר האלה, ארבעה גוונים שונים של מה שניתן לכנות קשר לא מחייב. לצורך העבודה המדעית גויסו לא פחות מ–341 גברים ו–544 נשים, וקיבלו שאלון, שבו עליהם להתאים בין הגדרות לבין ארבעת המושגים.

סטוץ, כך למדתי, הוגדר כמפגש מיני בין זרים, שלרוב נפגשים בסביבה חברתית (למשל מסיבה), אחד מהם לפחות, בדרך כלל, תחת השפעת סמים או אלכוהול, ואין ציפייה שיתראו שוב "גם אם הם מחליפים פרטי התקשרות". "קריאת זימה" (booty call) מובילה ל"סקס מזדמן בין שני אנשים שמכירים זה את זה", לאחר שהאחד התקשר או סימס לשני "מאוחר בלילה", בדרך כלל תחת השפעת סמים או אלכוהול. "חבר לזיון", כך מגדיר המחקר, הוא מישהו שנפגשים עמו בקביעות לשם — ובכן, ניחשתם — ובדרך כלל ללא סמים או אלכוהול, לעומת "חבר עם הטבות", שהוא קודם כל חבר, שנפגשים עמו בקביעות, לעתים מקיימים יחסי מין ולעתים לא.

סצנת האורגזמה הקאנונית מתוך "כשהארי פגש את סאלי"צילום: ללא קרדיט

הממצאים מלמדים שרוב מוחץ (מעל 81%) בקרב הנשאלים — שרובם סטודנטים — ידע להתאים נכונה את ההגדרות לשמות, ויש להניח שבישראל המצב לא שונה בהרבה, גם אם הטרמינולוגיה קצת פחות מפותחת. אז למה לא עושים את זה, לעזאזל? כשהייתי סטודנט לתואר ראשון במוסד אקדמי פריפריאלי כלשהו, היו כל התנאים כשרים לכינונה של שפנייה אחת גדולה ושמחה. אלפי גברים ונשים צעירים וצעירות, שפע של הורמונים משתוללים, מתח גבוה בלימודים, לילות קרים, סקס־אפיל אקדמי ושיעמום גדול ברחובות. ובכל זאת, האווירה היתה שמרנית, שלא לומר אנטי־מינית, והרכילות נסבה בעיקר על למי יש איזה מאמר לצלם.

גם כיום, בתל אביב, העיתונות המקומית מלאה בכתבות על פאבים אפלים ופעילות רוחשת ותוססת, זה היה החומר החביב על "טיים אאוט" ודומיו מאז ומעולם — תעשיית האשליות שממלאת עמודים בחומר שמושך קוראים וגם מרצה את בעלי המקום, שמפרסמים בעמודים הסמוכים. לאחרונה הוא (שוב) דיווח על "חמשת הברים הכי מומלצים לפיק־אפ", למשל "כולי עלמא" ש"מהווה קרקע פורייה להוק אפים של בחורים מהרצליה עם בחורות מרמת השרון", וה"בוקסא", שם יש "יש סיכוי לא רע בכלל שתמצאו סקייטר בוי/גירל לחזור אתם הביתה", אבל הראיות בשטח, כפי שלמדתי בשנים שבהן הייתי פוקד את אותם מקומות מבטיחים, מלמדות על תסיסה מינימלית, אם בכלל.

בעוד שבזירה ההומואית הייאוש תמיד היה נראה יותר נוח (גם על כך יש חולקים, כמובן, וזה נושא לטור אחר), המקומות האלה אינם ביצה חמימה ונעימה שבה נפגשים הזכרים והנקבות למימוש דחפיהם הקמאיים, אלא קו החזית של המאבק בין המינים, שעיקרו הוא המאבק על האורגזמה. כפי שהסבירה לי אשה צעירה אחת בפשטות – היא ובנות מינה יודעות מראש שהסיכוי שיגיעו לאורגזמה במפגש של מין מזדמן נמוך למדי, לעומת סיכויי הגבר לגמור, שעומדים על קרוב לוודאות.

מחקר בקרב 24 אלף סטודנטים שפורסם לפני כשנתיים אישש את הטענה הזו והעמיד את יחסי האחוזים על 80/40 לטובת הגבר, ומצא גם שבמין מזדמן הגבר לא רק ייהנה יותר מהאשה, אלא גם יהיה נלהב פחות לסייע לה להגיע לאורגזמה, לעומת מין בקשר מחייב. הידיעה הנשית שיש סבירות גבוהה שהמפגש המיני ייגמר בכך שהיא תתבונן בתסכול מסוים בגבר הגומר, בעוד שהיא נשארה כשחצי תאוותה בידה, וכל זאת כשאין שום סוג של קשר אנושי בסיסי בין השניים, מפחיתה מן הסתם את סיכוייו של מין־הסתם ההטרוסקסואלי. ועוד לא דיברנו על תחושת הסכנה שהיא יותר נחלתה של האשה מאשר של הגבר, כפי שמתואר בהרחבה בעמוד הפייסבוק מעורר החלחלה "גברים בסקס" (שעוד פעיל, אגב).

ומה לגבי מפגשים מיניים רב־פעמיים, שבהם אין אהבה אמנם ומחויבות, אבל אין בהכרח איום וזרות, ואפשר ללמוד בנועם זה את גופו של זה? אשה שמכירה היטב את גופה וגם עוסקת בנושאים אלה באקדמיה (אך לא רצתה להזדהות), הסבירה לי שגם בקשר קרוב ואוהב, נשים לא מרגישות בנוח להסתייע בבן זוגן כדי להגיע לאורגזמה המיוחלת, ועל אחת כמה וכמה בקשר שהוא בבסיסו לא יציב ורדוד מבחינה רגשית. מחקרים מראים שנשים גומרות הרבה יותר באוננות מאשר בקשר זוגי, מוצלח ככל שיהיה.

"גם ב-2015 בכלל לא ברור שאשה מרגישה בנוח לכוון את הגבר, איפה לגעת וכמה. אני חושבת שהאיום התרבותי של להיות מסרסת הוא עדיין מאוד גדול — גם מול הגבר 'החדש והמפותח'". לאחר מחשבה קצרה היא הוסיפה: "יש משהו עמוק בתרבות שלנו שמעלים את האורגזמה הנשית, שהיא תהליך הרבה יותר מורכב, גלי, חמקמק ומתמשך מאשר האחד־והאפס של הגמירה הגברית. (אצלנו) זה עניין של פולסים ושל עוצמות, ואפילו אני אומרת לפעמים שגמרתי, למרות שאני יכולה להמשיך". אז הנה הסבר אפשרי לדונמים של חצאי מיטות ריקים מדי לילה, גם בחורף הצונן הזה — הסבר שלא זקוק לתיאוריות סבוכות על מורכבות הנפש הנשית: כולם רוצים קרבה, אך בעולם הקפיטליסטי של המין המזדמן, הדיל נופל שכשהסקס לא כדאי באותה מידה לשני הצדדים. כפי שאומרת קלישאה ידועה, אם שני הצדדים לא בטוחים שדפקו איש את רעהו, לא תוכל לצאת לפועל עסקה טובה.

shacharkidron@gmail.com

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ