שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

נורת אזהרה: אילו סימני אזהרה בדייטים הראשונים מנבאים בעיות בהמשך הקשר

מה גורם לאנשים לדחות בני זוג פוטנציאליים אף שהם נמשכים אליהם ומה קורה אם מערכת היחסים בכל זאת מתפתחת

שחר קדרון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שחר קדרון

הסיפור של מיכאל וחנה התחיל, כמו רבים מסיפורי האהבה הגדולים, בפגישה מקרית. חנה בחנה היטב את כף ידו, שאחזה בזרועה כשמעדה במדרגות, בבוקר יום חורף אחד בבניין טרה סנטה באוניברסיטה העברית בירושלים. היא הרגישה כף יד "חזקה ומתאפקת", עם אצבעות קצרות, "שטוחות ציפורן". הוא הזמין אותה להרצאה בגיאולוגיה ולערב הם קבעו ל"קפה מלאכותי" בקפה עטרה במרכז העיר. "בחוץ השתוללה סערה אמיתית, כמנסה את קירות האבן של ירושלים ניסיון זועם", תפאורה מושלמת לרומנים בתחילתם. מהר מאוד היא זיהתה בו נטייה למבוכה, תכליתיות, אחריות, העדר חוש הומור אך רצון להצחיק, חוסר ביטחון מסוים, חולשה. הם היו לזוג.

לטורי היחסים הקודמים של שחר קדרון: האם לחיזור נואש יש סיכוי להצליח? | מתחילות ולא גומרות | טינדר מכניסה את אתרי ההיכרויות למתח

ההתבוננות החקרנית של חנה, גיבורת "מיכאל שלי" של עמוס עוז, עוררה בי הזדהות רבה. כל מי שיוצא לדייטים מכיר את המבט הבוחן שנועצים בבת הזוג הפוטנציאלית, כאשר כל פרט ביוגרפי, מחוות גוף, שערה סוררת ובחירה אופנתית נמצאים תחת עינו של מיקרוסקופ רגיש במיוחד. מובן שזה עובד לשני הצדדים: גם אתה יודע שאתה תחת אש כבדה של הבחנות והערכות, ומפלס החרדה ההדדי עולה בתלילות ככל שהדייט מתקדם, אם יש לו בכלל לאן לעלות מנקודת ההתחלה. כאן נכנס האלכוהול לתמונה, אבל כפי שיתברר בהמשך, האלכוהול הוא חבר בוגדני.

מתוך "מיכאל שלי"

עד כמה החיפושים האלה אחרי סימנים להצלחה או כישלון בכלל רלוונטיים להמשך הקשר? האינטרנט מלא בכתבות בנוסח "10 דגלים אדומים שחייבים לשים אליהם לב בדייט", כתבות שלעתים קרובות ממוענות לאשה האומללה והפתיה, שצריכה להיזהר שלא להיכנס לקשר הרסני עם הגבר האלים, הדפוק, השתיין והחרמן. בין העצות הפופולריות: להיזהר מגבר שלא מתעניין בחדשות, שלא מעוניין בסקס, שמעוניין יותר מדי בסקס, שלוקה בוויסות הרגשי, שאין לו חברים, שמבלה יותר מדי עם חברים, וגם - תאמינו או לא - אם האינטואיציה שלך אומרת לך שהוא לא מתאים.

למרבה ההפתעה, או חוסר ההפתעה, מלכודות הקליקים האלה המפוזרות כמו רסיסי ספחת ברחבי המרשתת (חפשו "red flags relationship" בגוגל ותראו עד כמה), לא ממש מבוססות על איזשהו מידע מחקרי אמין. אין כמעט ניסיונות בספרות המקצועית להעריך את טיב הקשר - אם יש כזה בכלל - בין סימני האזהרה שכל אחד מכיר לבין כישלון או הצלחה של הקשר בסופו של דבר. רק באחרונה החליט הפרופ' סקוט כריסטופר מאוניברסיטת אריזונה להרים את הכפפה המסקרנת הזאת.

בסדרת מחקרים נדרשו הוא ועמיתיו לשאלה מה גורם לאנשים לדחות בני זוג פוטנציאליים אף שהם נמשכים אליהם, ומה קורה אם מערכת היחסים בכל זאת מתפתחת. בתחילה, זיקקו החוקרים חמישה סימני אזהרה שעלו מתוך התנהגותו של בן הזוג הפוטנציאלי, שאותם כינו "דגלים אדומים", באמצעות ניתוח עשרות ראיונות עם רווקים ורווקות שסיימו קשרים בתחילתם. הסימנים שנמצאו הם: חוסר עניין של הפרטנר , התנהגות נרקיסיסטית, מיניות יתר, רכושנות יתר ושתייה מוזגמת. נמצא, אגב, שגברים היו רגישים במיוחד לחוסר עניין, ואילו נשים היו רגישות במיוחד להתנהגות מינית שעלתה על גדותיה.

במחקר המשר שאלו החוקרים 650 נבדקים על הקשר האחרון שלהם שנגמר, או שעדיין נמשך. הם התבקשו להיזכר אם הם חשו באחד מחמשת הסימנים האלה בתחילת הקשר, והאם נוצרו בעיות במורד השביל. זה אמנם מחקר רטרוספקטיבי על כל החסרונות הכרוכים בכך, אך בהיעדר אלטרנטיבות נסתפק, כמו הנבדקים במחקר, במה שיש.

בכל אופן, ניתוח סטטיסטי מצא קשר מובהק בין שלוש מחמש נורות האזהרה - חוסר עניין, רכושנות ושתייה, לבין קשיים ביחסים בהמשך, שנבחנו לפי צורת סגנון ההתמודדות עם קונפליקטים. בראיית הספרות המחקרית, קונפליקטים הם חלק בריא מכל קשר, אך אם ההתמודדות אתם אינה קונסטרוקטיבית הדבר מהווה עדות לבעיה רצינית ביחסים. למשל, רכושנות יתר שזוהתה בתחילת היחסים לפי סימנים כמו "הוא נהיה אובססיבי בנוגע אלי", "קינא לי" או "הלחיץ אותי", נמצאה מקושרת לדפוס קונפליקטים בעייתי שהוגדר בספרות כ"דרישה/נסיגה": אחד מבני הזוג רוצה לדון במשהו שמטריד אותו והאחר מתחמק, או - האחד מנדנד והאחר שותק, או האחד מבקר והאחר מתגונן.

הפגנת רכושנות וחוסר עניין - על ההתחלה? כל סבתא מתחילה תגיד לכם מיד שזה לא בדיוק מתכון לזוגיות מאושרת. במקרה של שתיית היתר, יש סיכוי לא מבוטל שזאת אינה רק בעיה בפני עצמה אלא סימפטום של בעיות אחרות - למשל, חוסר ביטחון או קושי בוויסות הרגשי. שתייה מוגזמת יכולה גם לשבש את ההתנהגות ולגרום בתורה לבעיות אחרות. גיליתי ומצאתי, כהרגלי בדרך הקשה, ששתייה מרובה בדייטים ראשונים זה באמת לא רעיון טוב, אבל העניין האכזרי הוא שככל שאתה מעוניין יותר בבחורה אתה יותר בלחץ, אתה שותה יותר, ואז שותה עוד כדי לשכוח את חרפת שתייתך, ולמחרת אתה מבין שדפקת את כל העסק. אולי במקום לרוקן כוסות עדיף לתת צ'אנס לשאלון ההתאהבות, שפורסם ב"מוסף הארץ" בסוף השבוע.

ההפתעה האמיתית במחקר טמונה בעיני דווקא בשני הגורמים שלא ניבאו בעיות ביחסים - התנהגות נרקיסיסטית ומיניות עודפת. לחוקר יש הסבר מעניין לכך - הוא מציע שאולי אלה דווקא בעיות כאלה חריפות, שגרמו לבן הזוג לעזוב מהר יותר, לפני שהתפתחו בכלל דפוסי ריב בעייתיים. אפשרות אחרת היא שלמיניות סוערת ולנרקיסיזם פתולוגי יתרונות משלהן בתחום היחסים, ובחיים בכלל - אני יכול לחשוב על כמה דמויות מוכרות, אפילו שרים בממשלה, שהגיעו עמן רחוק למדי.

ומה ייצא לי לשבת? על פניה, המסקנה המתבקשת מהמחקר מבחינתי היא שהבררנות הידועה שלי משתלמת, ושמי שלא מאתר פגמים בהתחלה, עלול לשלם על כך מחיר כבד בהמשך. בררנותי שוכללה כבר לדרגת אמנות - אני מצליח לדחות בחורות גם על סמך שורה לא מוצלחת שכתבו בפייסבוק עוד לפני שנפגשנו או בחירה בנעליים לא מוצלחות, אם היא לא נעשית בקטע אירוני, כמובן. אך בחינה מעמיקה יותר של הסיטואציה הבהירה לי שאני נוטה להתמקד בדגלים האדומים הלא נכונים, ממצא שעולה בקנה אחד עם כמה התאהבויות נואשות בבחורות שהיו אמנם לבושות היטב והיטיבו להתבטא בכתב ובעל־פה, אך היו מבולגנות לגמרי ברמה הנפשית. ומה הספרות אומרת על זה? נחכה למחקר המשך.

shacharkidron@gmail.com

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ