שחר קדרון
שחר קדרון

ושוב אתה יושב שם, ליד שולחן החג, מוקף במשפחתך אבל — כמו שסבתי המנוחה היתה אומרת — בודד כמו אצבע באף. האח והאחות הגדולים כבר נשואים עם ילדים, ואתה, אפעס, עוד לא הספקת. מצד שני, ההתבוננות בתלאות ההורות והזוגיות לא בהכרח עושה לך חשק. הילדים עייפים ומורחים את האוכל על עצמם — והתיאבון שלך עף מהחלון. בין שיר חג אחד למשנהו עולים בחצאי רמזים כל מיני שלדים מהעבר המשפחתי, והקירות הישנים של בית ההורים מעלים גם הם זיכרונות נעימים ונעימים פחות. בדרך חזרה, דחוק בין אחיין שמנמנם והכלבה של אחיך שמריירת לך על העורף, כל מה שמתחשק לך הוא להיות כבר ספון שוב בדירת הרווקים שלך ולשים את הערב הזה מאחוריך.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ