דייט בראשון |

אב דואג, אם גרנדיוזית: כך תשרדו את הלידה הראשונה

עם הציפייה לילד הראשון מגיעים חששות, מחקרים טורדי מנוחה - וגם שיחות מטבח שהאופטימיות מהן והלאה. במעבדה באוניברסיטת בר אילן מנסים לפצח את סוד הזוגות ששורדים את זה

דני בר-און
דני בר-און
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דני בר-און
דני בר-און

ישנן תתי־תרבויות בישראל שבהן נהוג לברך בחום הורים לעתיד ולהתייחס לילדים שבדרך בעיקר, גם אם לא רק, כמקור של אושר ונחת. אפשר לקבוע בזהירות שהמילייה של עובדי "הארץ" אינו בדיוק תת־תרבות כזו. דמיינו את עצמכם כלואים במבוך מראות, שבו משתקפת מכל עבר דמותו של ניסן שור.

אני כמובן מגזים, אבל זו לא הגזמה מוחלטת. כשהלכתי למטבחון הדסק, ניסו לגשש אם אשתי כבר בהריון או שהספקנו להתעשת. אני מוקף כל הזמן בסיפורים על איך הילדים הרסו לי את החיים, שלשלו לי בפנים, חיי היו טובים יותר קודם לכן, "עכשיו אני כבר קשור אליו אבל לו ידעתי קודם — בחיים לא!", וכו' וכו'. כשבישרתי על ההתפתחויות לחבר מהעבודה, אב לילד אחד שנוהג לעדכן מדי פעם על תוכניותיו בתחום קשירת צינור הזרע, הוא הסתכל עמוק בעיניי ואמר לי "אם רצית את זה — אז מזל טוב". 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ