סליחה על הרגשנות: כתיבת המדור שינתה את חיי

אחרי ארבע שנים ו–170 טורים על יחסים דני בר־און מלקט את עצות הזהב, מזכיר את המחקר המפתיע על פוליאמוריה וסוגר את הפינה של האנאלי. טור סיום

דני בר-און
דני בר-און
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דני בר-און
דני בר-און

אחת הסכנות הגדולות שאורבות לכותבי טורי סיום, היא מה שכינה בשעתו ארז טל, "שמח באולפן — עצוב בבית". הקורא הממוצע הרי לא מתעניין במיוחד בקורות המדור הזה שמגיע לקצו היום אחרי ארבע שנים. למי אכפת איך התבשל הרעיון, אם הקדמתי את הדדליינים או שהגעתי אליהם עם הלשון בחוץ, מה היו רגעי השיא והשפל שלי כעיתונאי? אין משעמם מזה. הקורא רוצה טיפים, למשל לסקס אנאלי קל ומהנה, וחיי מעניינים אותו כקליפת השום, ובמידה רבה — בצדק. לכן, ליקטתי את הדברים הכי חשובים שלמדתי מ–170 טורים. עד כה נזהרתי מלהעניק למדור הזה אופי של מדור עצות, אבל לכל טור יש מוצאי טור ויאללה — אולי בכל זאת זה יועיל למישהו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ