דייט בראשון

לא לדבר על כסף

חשבון משותף או חשבונות נפרדים? ואולי פשוט גם וגם? למה שמירה על חשבון נפרד עשויה להיות צעד נוח לגבר, אבל בעייתי מאוד מבחינת האשה

שחר קדרון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
לונג: "עוד לא פגשתי בני־זוג שאמרו שאיחוד פיננסי השאיר אותם ביחד"
שחר קדרון

שהגבר ישלם, או לפחות יציע (בכנות) לשלם על הדייט הראשון — נדמה לי שזה הקונצנזוס היחיד שנוגע לכסף ולזוגיות, שמניסיוני יש לו אחיזה גם בעומק הטריטוריה של הפמיניזם הרדיקלי. בהמשך כל זוג בוחר דרך אחרת להתמודד עם הסוגיה הפיננסית, מה שבסלנג של ילדותי בשנות ה–80 היה מכונה בפשטות "הגועל נפש". יש גברים שממשיכים לשלם עד סופו המר, או המתוק, של שלב הדייטינג, ויש זוגות שמתחלקים מהדייט השני. יש זוגות שממהרים לאחד את חשבון הבנק מיד עם המעבר למגורים משותפים, ויש שמחכים לחתונה. יש זוגות שפותחים חשבון משותף במקביל לחשבונות הפרטיים של כל אחד, ויש כאלה שמושכים ומושכים עם החשבונות הפרטיים בלבד — גם אחרי שהולידו ילדים ("עזוב, אני אשלם על החיתולים").

זה בדיוק המצב של נגה וגיא, בני 32 ו–39 מתל אביב, כשהם מגיעים לקופה בחנות הפארם. בנם הבכור כבר בן חצי שנה, אך הם עדיין משלמים על ההוצאות מחשבונותיהם האישיים. "פתחנו חשבון משותף כשהתחתנו לפני שנתיים והפקדנו בו את הצ'קים מהחתונה", מספרת נגה. "אחרי שהכל הלך על ירח הדבש, התוכנית היתה שכל אחד יעביר לשם כסף כל חודש עבור ההוצאות המשותפות, שכר דירה, חשבונות וכולי, אבל זה לא ממש עבד כי לא נשאר לי כסף להעביר לשם בסוף החודש. זה די עצוב", היא מעירה נוגות. "אז בינתיים החשבון המשותף נשאר רדום, ואנחנו מתחלקים באופן אקראי — אני משלמת את החשבון הזה וגיא את ההוא". כשניסיתי לברר איך בדיוק החלוקה עובדת, נגה הסבירה לי, שמצד אחד ישנה כוונה שהנטל יתחלק באופן שהוא פחות או יותר שווה, אך שמנגד אף אחד מהם לא יחנוק את השני כלכלית רק כדי שהשוויון יישמר. "שנינו לא נוטים להתחשבנויות, ולכן זה עובד", אמרה נגה והוסיפה מהורהרת: "זו קצת אשליה של הפרדה, אבל היא חשובה לי. אני תמיד ארצה שיהיה לי החשבון שלי — המרחב הכלכלי לעשות שטויות ולא להרגיש אשמה. בגלל שאני מכירה את חוסר האחריות שלי, אני מעדיפה להגביל את אזור האסון".

"ויכוחים רבים על כסף פורצים בקרב זוגות של 'בזבזן' ו'חסכנית'", מסבירה בפשטות רואת החשבון והיועצת הכלכלית קלי לונג, מדוע לדעתה חשוב לשמור על החשבונות הפרטיים כשמקימים משפחה, גם אם פותחים חשבון משותף לטובת הוצאות הבית. לצורך תרגום מאמרה שפורסם ב"וול סטריט ג'ורנל", בחרתי לשייך את הבזבזנות לגבר אך כמובן שהטיעון תקף גם הפוך. "חשבונות נפרדים יאפשרו לחסוך בלי התנגדות של הבזבזן, שמצדו ירגיש פחות אשם או חרד לגבי הוצאותיו. זו אינה בעיה ביחסים, אלא הכרה פשוטה בהבדלים בגישות לגבי כסף, ממש כמו הבדלים באמונה הדתית". לונג מייעצת מניסיונה: "עוד לא פגשתי בני־זוג שאמרו שאיחוד פיננסי השאיר אותם ביחד, ומנגד פגשתי המון זוגות שייחסו את הצלחת היחסים לכך שכל אחד שמר על חשבון בנק משלו". תומכי איחוד החשבונות טוענים מנגד, שאי אפשר לשלב את מסלולי החיים, להוליד ילדים, ולהשאיר את הכסף מחוץ לתמונה. "המציאות היא", טוענת במאמר נגדי ב"וול סטריט ג'ורנל" הבלוגרית הכלכלית הולי ג'ונסון, "שזוגות נשואים שנשארים עם חשבונות נפרדים עושים זאת בדרך כלל כי הם לא יכולים להגיע להסכמה עקרונית כיצד אמורים להוציא את כספי המשפחה". עד כאן הניתוח דומה מאוד לזה של לונג, אך המסקנה של ג'ונסון הפוכה. לטענתה, הבדלים בהשקפת העולם לגבי כסף צריכים להיות מלובנים עד תום, ובסופו של דבר צריכה להתקבל החלטה משותפת כ"צוות", כלשונה האמריקאית. לטענתה, אי־הסכמה על ניהול הכסף היא סימן מבשר לבעיות ביחסים.

הסיפור בחמש מלים הוא פערי השכר בין גברים לנשים

בקרב חבריי אני ידוע כחובב מושבע של שיטת הקופה המשותפת בטיולים בחו"ל, ובמהלך כתיבת הטור השתכנעתי יותר ויותר שגם בטיול הגדול של החיים שלושה חשבונות — שניים נפרדים ואחד משותף, הם הפתרון האידיאלי לחיים זוגיים מאושרים באשר הם. אבל השיחה שלי עם ד"ר מירי רוזמרין מהתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב הבהירה לי ששוב הגבריות ההגמונית שלי קצת שיבשה לי את הפעילות המוחית התקינה. הנימוק שלה בזכות איחוד חשבונות הוא מופשט קצת פחות מהצורך לטפח "החלטות צוותיות". הסיפור בחמש מלים הוא פערי השכר בין גברים לנשים. לדברי רוזמרין, כיוון שנשים ישראליות מרוויחות בממוצע 66% משכרם של גברים, ומנגד עסוקות הרבה יותר ב"עבודה שקופה" — טיפול בילדים ועבודות הבית (לפי ממוצע ה–OECD נשים כשלוש שעות וחצי ביום לעומת גברים שעוסקים במלאכה רק שעה וחצי ביום), שמירה על חשבונות נפרדים עשויה להיות צעד נוח מאוד לגבר, אבל בעייתי מאוד מבחינת האשה. "מה שקורה בתוך המשפחה הוא חלק מאי־השוויון של שוק העבודה", קובעת רוזמרין. "אם הגבר מפתח את הקריירה שלו בעזרת האשה, הפירות של העבודה שלה בעצם נצברים בחשבון שלו. האשה לא תעבוד שעות נוספות, כי היא מחוייבת להצגת סוף השנה של הילדים, ולא תקבל קידום, כי היא זו שזוכה לטלפונים מהגן באמצע יום העבודה. לעומתה הגבר עובד עד מאוחר, מגדיל כך את שכרו וגם מקבל קידום. הפתרון של שלושה חשבונות מתאים כאשר שני בני הזוג משתכרים ברמה דומה, מתחלקים שווה בשווה במטלות הבית, וגם מרוויחים מספיק בשביל לצבור כספים עודפים, מעבר להוצאות ההכרחיות. כמה כאלה יש? זה פסיק מהאוכלוסייה".

כך או אחרת, מתוח ככל שיהיה הקשר בין כסף לאהבה, נראה שהעניין משתפר עם הגיל. מסקרים מקיפים שנערכו עבור מגזין "טיים" השנה ובשנה שעברה, עולה שנושא הכסף גורם לחיכוך הרב ביותר בין בני־זוג. 70% מהם מתווכחים על כסף, יותר מאשר על מטלות הבית, סקס ונחירות. עם זאת ירידה משמעותית חלה בשיעור המתווכחים: מ–80% בקרב בני 35–44, לפחות מ–60% בקרב בני 65 ומעלה. מה שבטוח הוא שבין אם יש חשבון בנק אחד, שניים, שלושה או עשרה, יחסי אמון בנושא הזה לא מזיקים — בקרב אלה שבוטחים בבני־זוגם בעניינים כספיים שיעור המדווחים על חיי מין מוצלחים כפול מזה שדווח בקרב אלה שלא בוטחים. ועוד פרט מעניין: למרות הבדלי הכנסה משמעותיים, היתה הסכמה מוחלטת בין צעירים (ילידי שנות ה–80 וה–90) לבין בני "דור הבייבי בום" לגבי גובה הסכום המקסימלי שמותר להוציא בלי לספר לבן הזוג — 154 דולר בדיוק, 589 שקל ושש אגורות נכון לזמן כתיבת שורות אלה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ