מחקר חדש מציע הסבר פרובוקטיבי למשיכה של נשים לבנות מינן

החוקרים מצאו, בין היתר, שלנשים בגיל מבוגר יותר יש סיכוי גבוה פי שלושה מגברים לדווח על שינוי בהעדפה המינית

שחר קדרון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בקרב גברים, נמצא קשר ישר בין אבהות בגיל צעיר להטרוסקסואליות מוחלטת
שחר קדרון

האמת שלא הייתי צריך להיכנס לזה בכלל. כתבה על נושא נפיץ כל כך היא כמו החיסול של אחמד ג'עברי — אתה יודע איך זה מתחיל, ורק השם יתברך יודע איך זה ייגמר. אבל בסופו של דבר, החלטתי ללכת על זה ולדווח לכם על המחקר הפרובוקטיבי שאתאר מיד, ואם לא אצא מזה בחיים, אני מצווה את הקניין הרוחני שלי (33 טורים של "דייט בראשון", שתי פרשנויות וכמה פתקים עם רעיונות לטורים נוספים) כתרומה צנועה למוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית בחיפה. הנושא הוא — הסיבות לנזילות מינית אצל נשים.

אבל קודם כמה מלים על נזילות מינית בכלל. בשיחה מרתקת עם ד"ר עמליה זיו, מרצה בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בן גוריון, שהתפרסמה בטור מוקדם יותר השנה, היא הסבירה לי שבני האדם שנולדים עם העדפה מינית חד משמעית, מוצקה וקבועה נמצאים במיעוט. החברה היא שמסלילה אותם לעבר הגדרה כמו "הומו" או "הטרו", וכך הם מתרגלים לחשוב על עצמם וגם לתפוש את הסביבה. כששאלתי האם היא חושבת שצפוי שינוי משמעותי בעניין הזה, היא אמרה שלא. "הזהות ההומוסקסואלית של היום היא פשוט הניגוד לזהות ההטרוסקסואלית", הסבירה זיו. "אני חושבת שבתרבות הכללית יש אפילו התעצמות של הקטגוריות, שנתפשות עדיין כמאוד־מאוד קשיחות, והאמונה בזהויות שהן טבעיות, מולדות ומושרשות, היא אמונה די גורפת. בשוליים אמנם מתפתחים סגנונות חיים כמו פוליאמוריה, שמאפשרת לאנשים לנהל קשרים הומואיים והטרואיים בו בזמן, אבל זה בשוליים, וכמו שזה נראה כרגע גם יישאר בשוליים".

ואולם גל של כתבות והתבטאויות בזמן האחרון מערער על ההנחה שהשיח על נזילות מינית נותר בשוליים. בראיון שער בגיליון ספטמבר של המגזין "ניילון" העידה הדוגמנית והשחקנית קריסטן סטיוארט שהיא מסרבת לקטלג את העדפתה המינית. בנימה נבואית היא הוסיפה: "אני חושבת שבתוך שלוש או ארבע שנים הולכים להיות הרבה יותר אנשים שלא סבורים שזה הכרחי להחליט אם אתה גיי או סטרייט. זה כאילו, פשוט תעשה מה שבא לך". בכך היא הצטרפה להתבטאות דומה של הזמרת מיילי סיירוס מיוני האחרון, בראיון למגזין "פייפר": "אני פתוחה לכל דבר שנעשה מרצון, בגיל המתאים ובלי חיות… להחליט שאני בן או בת, זה לא נוגע אלי, ואני לא צריכה שזה יהיה רלוונטי גם עבור הפרטנר שלי".

עוד שמן למדורה הוסיף הספר שפורסם באחרונה "Not Gay: Sex Between Straight White Men", שקובע כי סקס בין גברים הוא חלק מההוויה הסטרייטית האמריקאית ולא בהכרח פרקטיקה הומוסקסואלית. "אנשים רבים מבולבלים מכך שאני טוענת שגברים ששוכבים עם גברים הם סטרייטים", אמרה הכותבת ג'יין ווארד ל"הארץ", "אבל אני לא מסכימה שסטרייטיות היא תיאור לאנשים שמקיימים יחסי מין עם בני המין השני... אם גברים שמזדהים כסטרייטים יכולים ליהנות מללקק אחד לשני את הפטמות או לשתות וודקה האחד מהתחת של השני (דוגמאות שתיארתי בספר), והם יכולים לחיות במקביל חיים סטרייטיים מאושרים, אז המשמעות של זה היא שהאקטים עצמם אינם הצורה הכי מדויקת לשפוט האם אדם, בין אם מדובר בגבר או באשה, הוא סטרייט, גיי, או ביסקסואל".

הנזיל מינית הוא זה שתגובותיו המיניות משתנות בהתאם לסיטואציה או לאווירה

בכתבה שהקדיש לנושא, קובע כתב ה"וול סטריט ג'ורנל" אריק ששון שהשיח בעניין הנזילות המינית "קוּדם לחזית" ושואל האם אנחנו צועדים לקראת עידן ה"פוסט־גיי". הוא מבחין בין נזילות לבין ביסקסואליות — ביסקסואל הוא אדם שנמשך לגברים ולנשים, ואילו הנזיל מינית הוא זה שתגובותיו המיניות משתנות בהתאם לסיטואציה או לאווירה. ששון מציין שרוב המצהירים על נזילות מינית הן מצהירות, כלומר שזו טריטוריה נשית בעיקרה, מה שמעלה מטבע הדברים את השאלה — למה? ובכך עוסק המחקר הפרובוקטיבי שסוף־סוף הגענו אליו, לאחר משחק מקדים ארוך ומהנה.

המחקר, שהוצג בחודש שעבר בכנס השנתי של האגודה הסוציולוגית האמריקאית, מסתמך על נתונים שנאספו לגבי 5,018 נשים ו-4,191 גברים לאורך שנים. בגיל 22 ו-28 הם התבקשו להגדיר האם הם 100% הטרוסקסואלים, בעיקר הטרוסקסואלים, בי־סקסואלים, בעיקר הומוסקסואלים או 100% הומוסקסואלים. כמו במחקרים קודמים, בקרב נשים היתה סבירות גבוהה יותר לדיווח על ביסקסואליות, בעוד שגברים נטו יותר לדווח שהם "100 אחוז הטרוסקסואלים" או "100 אחוז הומואים". עוד נמצא, שבמעבר מגיל 22 לגיל 28, לנשים היה סיכוי גבוה פי שלושה מגברים לדווח על שינוי בהעדפה המינית.

החלק המעניין הוא מהם המשתנים שנמצאו קשורים לנזילות מינית זו. מתברר, שנשים משכילות יותר ואטרקטיביות יותר מבחינה חיצונית (לפי דירוג המראיינים) נטו יותר לדווח על 100% הטרוסקסואליות. מתברר גם שנשים שהיה להן ילד עד גיל 22 נטו פחות לדווח על 100% הטרוסקסואליות בגיל 28. ההסבר של מחברת המחקר, פרופ' אליזבת מק'קלינטוק מאוניברסיטת נוטרדם, הוא שלנשים יפות ומשכילות שנמנעו מלהפוך לאמהות בגיל צעיר היו יותר הזדמנויות רומנטיות עם גברים, ולכן הן "נשאבו" כלשונה להטרוסקסואליות גם אם הן נמשכות במידה מסוימת לנשים.

בקרב גברים, נמצא קשר ישר בין אבהות בגיל צעיר להטרוסקסואליות מוחלטת, וקשר הפוך בינה לבין רמת השכלה. לא נמצא קשר ברור בין "100% הטרוסקסואל" לאטרקטיביות חיצונית. "גברים נוטים פחות להימשך לשני המינים", מסבירה החוקרת, "המיניות הגברית היא פחות גמישה. אם גבר נמשך למין אחד, ההזדמנויות הרומנטיות שנקרות בדרכו פחות ישנו את ההעדפה המינית שלו".

כשצלצלתי לסוציולוגיות פמיניסטיות ישראליות ציפיתי לתגובה של אש וגופרית בנוסח הפתיח, אך המחקר עורר אצלן בעיקר ספקות וזלזול. עדי מורנו, הכותבת את הדוקטורט שלה בסוציולוגיה באוניברסיטת מנצ'סטר, הציעה הסבר אלגנטי אחר לממצא העיקרי של המחקר. "אפשר בקלות להציע סיבתיות הפוכה — שהנשים שדיווחו שהן הטרוסקסואליות הן מלכתחילה נשים שנוטות פחות לחצות גבולות חברתיים. לכן הן 'משכילות' יותר — כי הן עושות את הכל כמו שצריך ומסיימות את התואר האקדמי בזמן. לכן הן גם מטופחות ו'יפות' בעיניהם של המראיינים, שהם מן הסתם ברובם גברים הטרוסקסואלים. הרי הרבה מאוד מהדמויות שבעינינו כלסביות הן סמל מין לוהט במיוחד, לא תהיינה מושכות בעיני א/נשים מהחברה ההטרוסקסואלית".

ומה לגבי הגברים? מדוע בקרב נשים נמצא קשר בין אטרקטיביות והטרוסקסואליות, ובקרב גברים לא?

"לחברה יש הרבה פחות ביקורת ביחס למראה ולרמת הטיפוח של גברים הטרוסקסואלים, לעומת נשים שלהן יש מנעד הרבה יותר צר של יופי וטיפוח, וכל סטייה שלהן מהמרחב הנורמטיבי נענשת הרבה יותר בחומרה. אולי לכן בקרב גברים יש פחות קשר בין מראה חיצוני למשתנים אחרים, כמו נטייה מינית".

מבלי להתייחס לממצאים עצמם ביקשה ד"ר כנרת להד, חוקרת מגדר וסוציולוגית מהתוכנית לנשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב, לערער כבר על הנחות היסוד של המחקר. "ההנחה בבסיסם של מחקרים כאלה היא שיש דבר כזה, אטרקטיביות חיצונית אוניברסלית. ערך האשה נמדד לפי זה, כלומר לפי היכולת שלה למשוך גברים, ואם את לא עומדת בתנאים האלה אז ברירת המחדל שלך היא לבחור בנשים כפרטנריות רומנטיות. זו הנחה בעייתית מאוד שהפמיניזם מנסה להילחם בה כבר שנים, ומחריד לגלות שב-2015 יש מחקרים שמשעתקים את המודלים האנכרוניסטיים האלה בלי לשאול עליהם שאלות".

תגובות